היי.
כידוע לכם גדל לנו פה "דור הסלפי" לפני כמה שנים הייתי כזה בעל פייסבוק, מוקף בחברים וירטואלים ואמיתיים.. אבל משהו לא זרם שם הרגשתי שהכל מזויף כל ה"חיים שלי" "אהבה שלי" אחרי יומיים שמכירים, כל המילים איבדו משמעות הפך לסוג של הרגל כמו "אחי"... בקיצור הרבה התרחקו ממני כי פתאום לא הייתי "מוכר" כמו פעם שמקבל 500 לייקים על סטטוסים והפסקתי להתנהג בעיני כמו מושפע בשביל פירסום.. אבל עם הזמן הדור הולך ומתקדם ומתקדם ואני פשוט לא מוצא את עצמי בעולם הזנ, נגיד שהתחלתי לצאת עם חברים חדשים ביציאה 90 אחוז זה להצתלם ולעלות לפייסבוק וכמה כיף ובתכלס יבש ולא קורה כלום.. והיום גם כל הטינדר והפייסבוק וכל זה שאין לי שום דבר רע חלילה נגד זה, רק ככה מכירים אהבה? כל הזוגות שאני רואה מכירים משם מחזיקים חודש(בשביל לפרסם תמונות מתנשקים ושיש לי חבר/חברה) הכל מרגיש וירטואלי מידי, בסביבה והסיפור שאני שומע יום יום, ומי שמ*יין יותר הוא גבר, שגם אני נגד זה יש לי חברה אולי היחידה בעולם שנשארה לי ואני אוהב אותה יותר מאת עצמי, ויש לי כבוד אליה שאולי הרבה שכחו מהמושג הזה, שמפרטים לי איך מ*יינים מהצד (נשואים) וסטוצים ומתייחסים לבנות כמו לזונות ואני שומר על הכבוד של חברה שלי ולא מפרט מה אני עושה ואיך היא במיטה, לא מביישנות או חוסר ביטחון רק בגלל הכבוד שלה כי היא לא איזה בחורה זולה מהרחוב ושמעתי לא פעם "אתה בתול" "היא לא נותנת לך" פשוט הזוים חח.. שמוזר לי שאני היחיד שמרגיש ככה שיודע לכבד גם שהיא לא לידי להבדיל מרוב האנשים שאני מכיר , בקיצור אני מרגיש שאני תקוע מלפני כמה שנים עם דפוסי עולם שונים משדר על גל אחר להבדיל מרוב הנוער ובני גילי ובגלל זה אין לי היום בקושי חברים, ולא מרגיש שייך.. מה עושים? משהו דפוק אצלי שאני מרגיש ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות