נשואה בשידוך ולא באושר, מה עכשיו?

בס״ד
אני לא יודעת איך לנסח ..
ואני ממש מפחדת ומובכת לכתוב כאן זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לאתר כזה , הידיעה שהוא אנונימית מכוונת אותי לפתיחות לב .
טוב אז אתחיל .
אני יעל בת 19 דתייה בחברה חרדית/דתית מעורבת.
לפני שבועיים נישאתי ע״י שידוך לאדם טוב נפש עם ערכים טובים ומשפחה חרדית טובת לב. נישאתי לשידוך רק בגלל החברה החרדית בה גדלתי ובגלל כבוד למשפחתי .ולאבי שהוא רב גדול .
אני אתן לכם רקע שתבינו את השאלה ואת תחושותיי.
השידוך במגזר הדתי נהלך ע״י פגישות שלאחריהן אתם מחליטים אם להתחתן או לא , בחברה בה אני נמצאת 7 פגישות זה הכי הרבה עד החלטה סופית .
בפגישות יושבים ומדברים על מה התוכניות שלך לחיים , לגבי זוגיות , עבודה , ילדים וללא מגע כמובן . וכך מבינים אם אתה רוצה להמשיך לפגישה הבאה ולהתחתן בסופו של דבר .
האדם איתו נישאתי הוא אדם טוב אבל יש לי הכרות בסיבית איתו.
לפני החתונה המשפחות נפגשו וכו.
עד היום שהתחתנו גידלו וחינכו אותי להתרחק מבנים , לא לגעת או ליצור קשר חברי ואף אינטימי באיסור .
היו לי קשרים חברתיים רק עם הבנות מהאולפנה ולעולם לא עם בנים בני גילי.
פתאום שהתחתנו כל העולם הזה נחת עליי .
מילדה שלא נגעה בגבר מעולם , תמימה לחלוטין , שלא התנשקה אפילו , שכל חייה אפילו אינטרנט לא היה לה עד לאחרונה שקיבלה פלאפון מתנה לחתונה.
הפכתי לאישה ! נשואה , שחיה עם גבר באותו בית וישנה איתו באותה מיטה , שצריך לראות אותה ערומה וחשופה מכל , שלפי החברה כבר עוד שנייה צריכה להיות בהריון .
הנשיקה הראשונה שלי הייתה כאישה נשואה לאחר החופה .
הייתי מבוהלת לחלוטין ולא ידעתי מה עושים או איך מתנהגים כי מעולם לא נגע בי גבר שהוא לא בן משפחה , אפילו לא ביד , או חיבוק .
אחרי החתונה , עברנו לגור יחד .
זה די ברור שאהבה עוד אין . כי לפי תפיסת עולמי (ששונה מהקהילה בה אני חיה) איך אפשר להתאהב בבן אדם אחרי 7 פגישות .
אני כל כך מבוהלת מאז שאנחנו גרים יחד , הוא מחבק ונוגע בי וזה מרתיע אותי , שכבנו ימים ספורים אחרי החתונה , כמובן בלי אמצעי מניעה כי הרי יש בתורה איסור זרע לבטלה .
וזה היה נורא . לא נהנתי . כאב לי . בכיתי ולא רציתי להיות איתו באותה מיטה .
אני רק רוצה לחזור לבית אימי ולבכות לה על איך שהכל נפל עליי ככה .
בעלי שהרגיש שבחודש האחרון אני חשה ברע הציע שנלך לטיפול זוגי אצל הרב בישיבה , ולי זה מרגיש מוזר ולא שיגרתי הרי טיפול זוגי עוברים אנשים שהאהבה דעכה להם .. ואנחנו זוג טרי שאמור להיות בשיא פריחתו . ואני מאידך עוד לא מרגישה שהאדם שלצידי הוא בן זוגי.
הרבנית עוזרת לי להסתגל לחיים אבל רע לי אני לא אוהבת אותו ואומרים שזה עניין של זמן ובעזרת השם , ינתנו לי הכוחות ללמוד לאהוב אותו .
אני מאוד מאמינה בהשם , אבל לא אוהבת את הדרך שהחברה הזו בוחרת ללכת בה . אפילו צבא לא עשיתי למרות שאני מאמינה לתרומה במדינה .אני מאמינה בתורה וביהדות אך לא בדרך השידוך , יש בי אמונה לאהבה תמימה וטבעית שלא נעשת ליד שולחן ורב ב7 פגישות.

השאלה היא איך מתמודדים עכשיו?
רע לי כל כך ואני לא אוהבת את הבן אדם שמולי , או לפחות עוד לא התאהבתי בו כמו שמצפים ממני.
להיות גרושה בגיל 19 הוא דבר אסור ונורא בחברה וזה ברור אצלנו שהקושי להינשא שוב יהיה קשה פי 2 עם אדם אחר לאחר שאני גרושה וכבר לא טהורה ולא בתולה .
הכל בא כל כך מהר ואף אחד לא עוזר לי .
לבעלי יש התמודדות טובה עם המצב החדש ויש לו מדריך חתנים ולי כלום מלבד רבנית שמידי פעם אני מגיעה אליה לפרוק את שעל ליבי . אני מאמינה בהשם מאוד , ולפעמים נראה לי שלחזור בשאלה לצאת מהמגזר החרדי ולהיות מסורתית ושומרת שבת ומצוות זו הדרך היחידה לתקן הכל ולהתאהב בכנות לאדם שראוי לאהבתי .



יש כאן עוד בנות שנישאו בדרך הזו ? השאלה שלי היא כיצד מתמודדים שאני בעודי ילדה עם כל העולם הזה ?

תודה רבה לכולם ומקווה שתבינו את שאלתי