אני זוכרת את עצמי בתור ילדה שיכולה להיפגע בקלות, ושכל דבר קטן יכול להעציב אותה.
בגיל 16 הייתי בדיכאון ארוך.. אני לא ממש יודעת למה אני חושבת שזה בגלל הבדידות שלי, שלא היה לי חבר וחברות הייתי לבד מהבוקר עד הלילה רק עם אחותי וההורים שלי. לא מזמן היה לי יום הולדת ואני עצובה עד עכשיו.
אני עצובה כל הזמן, בוכה לפעמים ומנסה לדבר עם אמא שלי אבל בגלל שהיא חולה במחלה מסויימת, אני לא יכולה לדבר איתה בגלל שהיא לא כמו כל אמא אחרת, זאת אומרת אמא אחרת הייתה באה לילדה שלה מהרגע הראשון שהיא הייתה רואה אותה עצובה, או אומרת לה מה לעשות. הדבר היחיד שהיא אומרת לי זה שיהיה בסדר ואני לא צריכה לקחת ללב.
אחותי עסוקה עם הדברים שלה ואין לי עם מי לדבר.
בכל יום שעובר אני מרגישה שאני נעשית חלשה, עצוב לי וקשה מאוד ככה.
אכשהו אני מנסה לפתור את מה שאני מרגישה בפנים, ואני מבינה שבעבר אבדתי משהו, יכול להיות שזה קשור לחברת אנשים או משהו אחר.
אני לא יודעת מה קורה לי..
אני לא יכולה להמשיך לחיות בדיכאון, זה כבר כמה שנים.
יכול להיות שיש לי בעיה מסויימת שאני לא יודעת עליה ?
מה אני עושה במצב הזה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות