אני צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי אבל אני לא יודעת איך לבקש מההורים... אפשר להגיד שיש לי הפרעות אכילה (אני לא מאובחנת). בקצרה, אני רוצה להגיע לרזון קיצוני אני חושבת שזה המטרה הכי חשובה שיש לי כרגע. אני מנסה להפחית ממאכלים לדלג על ארוחות, הבעיה היא הסוכרת (סוג 1 )שיש לי. מה שזה מגביל אותי הוא דילוג ארוחות וצומות. כשאני מדלגת על ארוחות אז הרמת סוכר יורדת אחרי כמה שעות ואז צריך לאכול, ולפעמים זה גורם לי רק לעלות במשקל.
אני עדיין מנסה לאכול כמות ממש קטנה של קלוריות שתספק את הפחמימות שאני צריכה ועדיין אני ארזה, אך זה מאוד קשה ומגביל. אני במצב שאני מאוד מיואשת..
(קשה לתאר מה מרגישים בקטע אחד, לכן הצורך בפסיכולוג) אני החלטתי שאם אני לא אגיע למשקל מסוים (53 ) שזה אומר לרדת עוד 5 קילוגרם עד חנוכה. אם אני לא אצליח אני אתאבד. אני כל כך מיואשת מהמצב כי אני מרגישה כל כך לחיות בתור "מלאה" (אומנם כרגע אני נחשב במשקל תקין, אבל אני רוצה רזון כמו שציינתי), ה BMI שלי הוא 20.3 (אני 1.69 מטר שקולת 58). המטרה הסופית שלי במשקל זה 47 קילוגרם.
בגלל המחשבה הקשה הזאת של הניסיון הרביעי :( לסיים את החיים שלי, נורא קשה לי. מצד אחד אני לא רואה תקווה ורוצה לסיים את החיים כבר עכשיו אבל מצד שני אני רוצה חיים מאושרים שלא נראים באופק. אף פעם לא קיבלתי עזרה מקצועית על ה"הפרעות אכילה" / דיכאונות שיש לי והיו לי.
הקושי העכשווי הוא איך לקבל את העזרה ? מה להגיד לאמא שלי בשביל שהיא באמת תעזור ולא תתעלם מזה (כמו בעבר, שביקשתי פסיכולוג אבל לא קיבלתי). איך לגרום לה להבין שאני חייבת פיתרון לבעיה ? (היא לא יודעת שאני ככה עם השנאה העצמית לגבי המראה והסבל מכל ארוחה והרצון לרזון)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות