שלום לכולם,
כבר הרבה זמן שאני סובלת מחררה חברתית אבל כמה שאני מנסה להתמודד ולהימנע מהחרדה אני עדיין חווה את החרדה חברתית וככל שהזמן עובר אז זה משפיע עליי יותר ונהיה יותר גרוע, זה הגיע למצב שקשה לי ללכת בקניון כי אני מרגישה מאוימת בין כל האנשים אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד ואני מתפקדת כמו רובוט לחוץ ששכח את הזהות שלו,אני מרגישה מאוימת בין אנשים בין קבוצות. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לתת מעצמי לחברה לאנשים אבל אני אף פעם לא אוכל כי אני מרגישה בלתי נראת ליד אנשים בעיקר קבוצות ואני לא יודעת איך זה ישפיע עלי בעתיד. אני תמיד משווה אותי לאחרים ומקנא בהם,אני מרגישה שלכולם יש הכול ורק לי אין רק לי משהו חסר, ההרגשה הזאת של הבדידות (חשוב לציין שאין לי חברים בכלל כבר למעלה משנה) אני נמצאת במסגרת אבל נורא קקה לי להיפתח לאנשים. לגבי האוסידי אני לא יודעת אם יש לי את זה אבל יש לי אמונות תפלות ומחשבות טורדניות כמו " אם לא תיגעי בחפץ הזה עשר פעמים משהו רע יקרה" ואני מרגישה שאני חייבת לעשות את זה כי זה מפחית לי את החרדות. וקשה לי להתעלם מיזה אני פשוט עושה את זה, אני מרגישה שזה חזק ממני
אני רגישה מידי לאנשים ולעצמי בעיקר,אם בן אדם זר יגיד לי שאני מכוערת אני עלולה לחשוב על זה במשך יום שלם ולא לצאת מהחדר אני יכולה אפילו לפגוע בעצמי מהמחשבה שמישהו אמר לי שאני מכוערת ואם הוא אמר את זה יש לו השפעה כי בוודאי הוא לא אמר את זה סתם...בקיצור החיים שלי נהיים מאתגרים מיום ליום וקשה לתפקד ככה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית והייתי בטיפול cbt. זה עוזר לי במידה מסוימת שקל וכיף לדבר עם בןאדם מקצועי שמבין אותך וזה מרגיש הקלה אבל עדיין זה לא תשובה לבעיות שלי וזה לא יפתור אותן.. אני חייבת לעבוד על עצמי אני פשוט לא יודעת איך ומה ולאן. ואם אני אמשיך בדרל הזאת אני בחיים לא יגיע לשום מקום כי הקושי המאתגר הזה משתק אותך אתה לא יכול לתפקד איתו..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות