מה אני עושה עם עצמי בחיים האלה. למה זה בכלל מועיל

אז אני שונאת את הכל בחיים. שונאת ואוהבת הכל . אני מכירה כל כך הרבה רגעים כיפיים בחיים שלי ושההתרגשות בהם או לקראתם כל כך עצומה שאני מרגישה הכי שמחה בעולם, מחייכת לכל העולם, לכל החברים, המשפחה, המישהו שאני אוהבת ואני מרגישה הכי שייכת בעולם , שמה אוזניות עם השירים הכי קופצניים וכיפיים שאני אוהבת כל כך. ויש את הרגעים האלה שבאים מיד אחרי ,של ירידה דרסטית. למה אני בכלל שמחה כאילו למה כל הקשקוש הזה עכשיו. יהיו לך בהרבה יותר רגעים חרא בחיים מאשר טובים מה את שמחה בכלל. את לא מצחיקה לא חכמה באמת למרות שכולם חושבים אבל את עובדת על כולם בעיניים ואת גרועה במתמטיקה ואת ב5 יחידות ואת רוצה לרדת ל4 אבל גם לא רוצה כי החיים שלך יידפקו כי מי הולך ל4 ו3 , כאשר הוא רוצה להיות רופא שיהיה גדול. אני רוצה להיות רופאה. לא יודעת. תאמת? אין לי כבר מושג מה בא לי להיות יותר. וגם אם כן רופאה... צריך 5 יחידות בהכל וסיום תעודה עם הצטיינות. נו באמת . אני? איך אני? הרגעים שאני הכי מרגישה רע עם עצמי בעולם כל הזמן קורים לי כשמזכירים מתמטיקה, שאני שמה לב שאני פשוט לא מצחיקה , שאני יודעת שמהמם לי פזור אבל אין לי שיער בשביל פזור ואני נאלצת לעשות פן ממש יקר שרק הורס את השיער וגם את זה אני לא רוצה כי זה בזבוז כסף והריסת שיער למרות שאני מרגישה טוב עם עצמי, כולם אומרים שעם פזור אני נראית כמו פוקהונטס וכולם שמים לב אליי רוצים להיות איתי, צוחקים איתי, פשוט אוהבים אותי ופתאום כשאני עם השיער האמיתי שלי עם אסוף כאילו כלום, כשאני רואה את מבנה הגוף שלי במראה, כשהחיים כל כך בזבל ואני נזכרת בזה אז משם מתחילים הרגעים הרעים. ומה אני רוצה לעשות? להיקבר עמוק עמוק באדמה כי פשוט אין לי כח לכלום. ללכת לישון ולא להתעורר בבוקר לעולם פשוט לחלום. לחלום להיות בגן עדן, לחלום על מה שאני תמיד הייתי רוצה, אבל אני יודעת שבחיים לא אשיג וזה לא יעזור כמה שיגידו ויעודדו. באלי ללכת מפה כבר. אף בן לא מתחיל איתי כי אני בוגרת מדי כי אני לא זורמת, לא סקרסטית קצת , מוזרה (לא כמו במובן הטוב של הבנות האלב היפות כמו בסרטים אלא במובן רע ) נמאס לי. נמאס לי אני מנסה הכי לצחוק פשוט לא מצחיקה אף אחד. מקנאה בכל מי שמתנהגת כמו שהיא וכמו שהיא רוצה ולא כדי להצחיק וזה.. אם אני אתנהג כמו שאני, אף אחד לא יתקרב בחיים. אז אני מחפה על זה באמצעות צחוקים, חיוכים, שטויות וזה סבבה והכל אבל לא אני. וגם אם לאט לאט אני מגבשת אתזה ויוצרת את זה למשהו שכן אני אז זה לא מספיק. באלי ללכת . להתבודד לא למצוא כלום,לא להתאמץ יותר,. פשוט לשבת להירדם ולישון לנצח.