שלום לכולם אני מקווה שאני לא יחפור יותר מדי,
אני ובת זוגתי גרים כשנה וקצת ביחד ועברנו שנה קשה מאוד ביחד. למרות שהדברים קצת על אש קטנה עכשיו (זאת אומרת שגרה נורמלית). אני מרגיש שהשנה הזאת הרסה אותי לחלוטין ולדעתי גם אותה. זאת עוד איכשהו הרע במיעוטו אבל ככה שהזמן עובר ואתם יודעים איך זה בגילאים האלה (מתי חתונה? מתי תציע? מה יהיה איתכם וכדומה), אני יותר מרגיש שאני לא יכול לתת לה את האהבה שהיא מצפה ממני. אני מנסה את המקסימום להראות לה אבל יש לה קטע של ביטחון עצמי וערך עצמי בעייתי. היא מודעת לזה ודיברנו על כך פעמים רבות בכדי שהיא תפתור את העניין. למרות זאת זה מקשה עלי תמיד עוד מתחילת הקשר, אני יודע שרבים יגידו ויכתבו - "אולי אתה לא מראה לה מספיק" ואני עושה ככל שביכולתי. היא בנאדם מקסים ולדעתי הקושי הפנימי שלי שאני לא יכול לשבור לה את הלב. לעומת זאת אני מרגיש שיום אחרי יום אני מתחיל קצת להיות מדוכא בפנים. הייתי בנאדם מאוד חיובי ושמח ואני עדיין כזה אבל בפנים מרגיש פחות שלם עם עצמי. מצד שני תמיד יש את החשש שאתה מפספס את האישה הנכונה לחיים, אחת שבאמת תאהב אותך ללא תנאים וככה היא. אבל על רגשות אי אפשר לשלוט ואני מתאמץ המון להראות לה שאני אוהב אותה ושהיא מאוד חשובה לליבי.
לפעמים אני פשוט חושב שהיא מתאימה לי כידידה מאשר בת זוג. היא בנאדם מקסים אבל קשה וקיצונית. יש עוד הרבה דברים ונתונים שצריך להוסיף כאן
כמו שהיא צריכה לטפל בעצמה ובבעיות האישיות שלה מהעבר הרחוק שלה במיוחד בקטע של הביטחון העצמי שלה, באושר הפנימי שלה, בחשיבה החיובית שלה.
לעומת זאת, אנחנו מאוד דואגים אחד לשניה ומנסים לחיות בשלום בשגרה הישראלית הקשה הזאת.
ברור לי שזה פוסט שנותן מידע על הקצה אבל כן הייתי מעוניין לשמוע פה ניתוחים מעניינים.
תודה רבה מקרב לב לכל העונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות