סיימתי שנתיים של שירות משמעותי, שנתנו לי המון! לפני השירות התלבטתי אם להתגייס או ללכת למקום השירות הלאומי( זה שבסוף החלטתי להישאר בו) והתעסקתי עם זה המון, אחרי כמה חודשים במקום השירות הבנתי שזה מקומי ולכאן אני קשורה ונשארתי והיה לי מדהים. מדהים וקשה יחד. כשהגיע הזמן לחשוב מה עושים אחרי השירות, פסיכומטרי, לימודים, טיול, מדרשה,כל דבר, הרגשתי מרוקנת. לא היו לי שאיפות. רציתי לעשות משהו לפני הלימודים. משהו כיף בשביל עצמי. והרעיון היחידי שעלה לי היה עבודה בחקלאות באיזה מקום בארץ. עשיתי טלפונים ומה שיצא זה שנסעתי לבדוק כמה מקומות, 3 במספר. וכל מקום היה בעייתי, או שהם לא רצו אותי או שאני לא רציתי מאיזושהיא סיבה (בדרכ תנאים)תוך כדי תקופת החיפוש, חברת ילדות מהשכונה שינתה את יחסה אלי. היא נמצאת באותו מצב כמוני. בהתחלה כשהצעתי לה לחפש איתי עבודה בחקלאות, היא אמרה לי מה פתאום.... אחרי כמה זמן נפגשנו כמה חברות והיא אמרה לחברה שלנו אחרת, שהיא וחברה נוספת מחפשות עבודה בחקלאות. אז אמרתי לה, חשבתי שאת לא רוצה לעבוד בחקלאות.. אז היא אמרה לא, עם תכנית, לא סתם. קיצר, מאז היא מתנשאת מעלי, לא משתפת אותי בכלום, רק רוצה שאני אגיד לה מה מצאתי ואיך היה בכל מיני מקומות. עכשיו היא הלכה לעבוד באיזה מקום עם אותה החברה ולא אמרה לי על זה מילה. נכון, אנשים משתנים, אם היא לא רוצה יותר להיות באמת חברה טובה אז לא צריך. ובכל זאת זה כואב. וגם העובדה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. סליחה על האורך . ותודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות