אני בת 25, נשואה עם תינוק מהמם.
בעלי כל הזמן מתלונן ורוטן, הוא לא עושה כלום בבית ועדיין יש לו בלי סוף תלונות כלפיי. אם חס וחלילה לא הטענתי לו את הפלאפון בלילה, אם לא מילאתמ בקבוק מים (שהוא שתה וסיים) ועוד ועוד דברים קטנים שאם אני לא עושה - אני מקבלת צעקות. פעם הייתי נפגעת, מנסה להסביר לו את דעתי ובוכה. היום זה פשוט עובר מעליי. אני יודעת את האמת ואין לי כוח לויכוחים מיותרים.
אבל המצב כבר ממש החמיר והוא צועק שהוא לא סובל אותי ואין לו כוח אליי.
ולי כבר נגמרים הכוחות. מה שאני לא עושה - אני לא מספיק טובה. למה אני צריכה לסבול זוגיות כזאת?
סקס- כמובן שאין. אולי פעם ברבעון, נמאס לי כבר ליזום ולשמוע שהוא עייף ואין לו כוח. היינו אפילו בחופשה (שכמובן אני אירגנתי את כולה) והוא התעצבן שהוא עייף.
אני מנסה להציל את הקשר הזה בשביל הילד שלנו, אבל כמה אני כבר יכולה? אין לי כבר כוח לשמוע את הטרוניות שלו.
הצעתי לו כבר ייעוץ- הוא לא מסכים.
אני יודעת כמה זה קשה לילד להיות בן להורים גרושים, ואני מנסה לשמור על הזוגיות הזאת.. אני שואלת את עצמי עד כמה נמוך אני עוד יכולה לרדת? אני כל הזמן אומרת לבעלי שיתעצבן אחרי שהילד נרדם- לא לידו. אבל כמובן זה לא עוזר.
אין לי כוח יותר.
גברים מתחילים איתי וכולם בהלם ששומעים שאני אמא. ואני מרגישה שאם אני לא אסיים את הקשר הזה, יום אחד אני אתפתה ויחפש חום ואהבה בחוץ.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025