מה עושים כשהחיים מתפרקים בלי שליטה?

מלפני הצבא ידעתי שאני רוצה להשתחרר ולעבוד בעגלות בחול.
לעזוב את הבית, המשפחה ולחיות חיים כאדם אצמעי.
כל מה שתמיד רציתי זה להיות אצמעי, ההורים שלי אנשים מאוד קשים. ממש אנשים של העבר.
בצבא הכרתי את חברה שלי, במשך שנתיים, החיים שלי היו טובים וכך גם הזוגיות שלנו.
הדבר היחיד שתמיד הפריעה לי זה שהיא רצתה שניהיה ביחד כל הזמן! ורציתי לפעמים זמן לבד לגמרי או לבד עם החברים וכמה פעמים רבנו על זה.
השתחררנו וטסנו לעבוד בעגלות בתאילנד הכול היה נפלא במשך שלושה חודשים עד שפתאום הפסקתי לעשות כסף.. פתאום לא הבנתי מה קורה לי ומה אני עושה ולמה אני משקר ללקוחות כל כך הרבה? בשביל כסף? ונכנסתי לדיכאון, הפסקתי לעבוד לתקופה קצרה, לא היה לי כייף לא לחיות שם לא לעבוד שם ולא עם חברה שלי. היה לי ספקות לגבי אם אני עדין אוהב אותה ביכלל. אבל פחדתי להגיד לה על זה, לא רציתי לאבד אותה.
מצד שני לי היה חרא ולה היה כל כך טוב שפשוט הרגשתי שהיא לא מבינה אותי.
והיא מצדה כבר לא הייתי הגבר החזק שתמיד הייתי מולה.
לילה אחד היא יצאה למסיבה והתנשקה עם אחד האנשים שעבדו איתנו.
זה לא היה פשוט נשיקה זה היה הרבה נשיקות!
כשהיא חזרה הרגשתי שמשו לא בסדר אבל היא אמרה שהכול טוב.
למחרת בלילה שוב דיברתי איתה על זה היא סיפרה לי מה קרה.
כל כך כעסתי והבאתי מכה לדלת זכוכית שנשברה וחתכה לי את כל היד.
נחתכו לי שרירים, עצבים, גידים ועוד כל מיני.
הייתי בניתוח בתאילנד ולאחר מכן עוד 10 ימים בתאילנד בדירה שלנו.
כל הזמן הזה היא התחננה שאני אסלח לה וגם סלחתי.
שכבנו כמה פעמים והיא הייתה לצידי לאורך השבועיים האלו. אבל לשנינו היה ברור שהיחסים נגמרו לבנתיים.
חזרנו ביחד לארץ ונפרדנו. ראיתי אותה עוד פעמים אבל אז העא טסה לעבוד בעגלות באירופה. שמרנו על קשר אבל לה טוב עכשיו, היא לא רוצה להיות ״תקועה״ איתי בארץ
בזמן שאני משותק זמנית (לפחות ככה אני רוצה להאמין) בכף יד ימין שלי ועושה שישה טיפולים פיזיותרפיסטים בשבוע. אני הולך גם לרפלקסולוגיתֿֿ/פסיכולוגית.
בקיצור אני די מעביר את הימים שלי בין רופאים. חברים שלי בצבא ועם חברות שלהם.
אני מרגיש שאין לי סיבה לקום בבוקר. אני עדין מאוהב באקסית שלי ולא מצליח לשחרר ממנה וכל היום חושב עליה. אני לא יכול להעסיק את עצמי בכלום כי אני ימני וקשה לעשות דברים ביד אחת. אני משתגע כל היום לא יודע מה לעשות. מת להחזיר אותה למרות שאין סיכוי ואני גם יודע שהיא לא בנאדם טוב כרגע.
חסר לי הזוגיות, חסר לי המגע ומה שהכי חסר לי זה האצמעות כי כמובן שחזרתי לגור עם ההורים שלי עכשיו.
אני לא יכול לעבוד בעיקר בגלל כל הטיפולים.. אני חייב להישאר אופטימי ושיהיה לי כוח רצון כדי לטפל ביד.
אבל כל כאב פיזי שאני מרגיש בכול טיפול גורם לי לכאב נפשי גדול יותר בגללה.
אין פה אפילו עניין של אגו כבר כי אני מרגיש רבע גבר ממה שהייתי.
אני לא יודע איך להמשיך מפה את החיים שלי.