אני יוצא עם בחורה מסוימת כבר מעל חודשיים, ויצאתי בשנים האחרונות עם לא מעט בנות אבל איתה הקשר מרגיש אחרת, ובגלל זה הוא גם נמשך עד כה (קשר זוגי הכי ארוך שלי).
כבר מההתחלה לא התאהבתי בה, לא התרגשתי, לא היו פרפרים ולא כלום אבל היה בינינו חיבור מיידי וזה מה שגרם לי להמשיך ולחזק את הקשר והוא כך עד היום.
אנחנו נפגשים יחסית הרבה, מדברים כל יום, השיחות זורמות מעולה, כיף וטוב לנו ביחד ואנחנו בהחלט משדרים על אותו גל.
מבין כל הבנות שיצאתי איתן, איתה אני מרגיש באמת בנוח לדבר על שטויות שלי ולהביא את עצמי לידי ביטוי בלי תחפושות ומסכות אלא באמת אני, והיא אוהבת אותי איך שאני. אנחנו צוחקים מאותם בדיחות והיא בחורה שצוחקת הרבה ויש לה שמחת חיים וזה מה שמושך אותי.
העניין הוא שאני לא מצליח להרגיש אהבה כלפיה. קצת קשה להגדיר בדיוק מה זה אומר ואם אני יודע שאני אוהב אותה בכלל או לא אבל איתה פשוט לא הרגשתי את הקסם שהיה לי עם בנות אחרות (בנות שאתה רק מסתכל עליהן ואתה לא רוצה להסיט את המבט מהיופי שלהן או איזשהו סקס אפיל שהן משדרות).
היא מרגישה לי יותר כמו חבר מאשר בת זוג. היא נראית לא רע מבחינתי אבל לא מושכת כמו הבחורה שתמיד דמיינתי ורציתי ואני יודע גם שיופי לא אמור להיות כזה חשוב אבל מה לעשות שזה מפריע, ובנוסף אין לי כל כך משיכה מינית אליה.
היה לי מאוד קשה להגיד לה "אני אוהב אותך" כי אני פשוט מרגיש שאני לא.. כיף וטוב ונוח ויש חיבור ומעריך והכל כן, אבל "אוהב"? יש בנות שהרגשתי בעננים שהייתי יכול לומר להן אחרי פגישה או 2 אבל אצלה גם אחרי חודשיים אני מרגיש שאם אומר זה יהיה די מהשפה ולחוץ.
בנוסף, אני חושב על כל הזמן שבילינו יחד ואני לא מסוגל לחשוב על לזרוק את כל זה ולהמשיך הלאה לבחורה הבאה, בלי קשר לזה שהיא תיפגע מאוד ואני יודע את זה.
השאלה היא אם ההרגשה הזאת של האהבה תגיע מתישהו? האם ההרגשה הזאת חשובה מספיק בשביל לפסול קשר טוב ? או אולי לא חשובה כי גם אם היא הייתה היא הייתה נעלמת במילא אחרי כמה זמן..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות