היי אני בזוגיות כבר שנה .
הקשר הכי מדהים שיש , עם בן אדם מדהים .
הזוגיות שלנו באמת מושלמת . האהבה הפתיחות ההבנה והערכה , המון תשוקה ושאיפה לעתיד משותף .
בקיצור זוג רציני עם תשוקה אהבה ויציבות .
הוא חייל לכן אני לא רואה אותו מתי שבא לי , אך תמיד אני מתייחסת לזה כיתרון , הגעגוע והמקום החסר שזה מייצר זה באמת חיובי ובריא לדעתי .
לא ראיתי אותו מתחילת השבוע ופתאום משהו נהיה לי מוזר .. פתאום שאני כותבת לו את שם החיבה אני לא מתמלאת ברצון עז לבעוט בקיר מרוב אהבה , ושהוא אומר לי ״ אני אוהב אותך ״ אז ה״גם אני״ שלי יבש בקיצור הדברים שתמיד ממלאים אותי שוב, ברצון עז לבעוט בקיר כבר לא שם .
אני מרגישה במשברון כללי אישי שלי , הכל אפור לי הכל יבש לי ואני מבולבלת מאוד .
בעקבות התחושות האלה נוצרת בי מין חרדה ( מה שמאוד אופייני לאופי שלי ) שכן ה מוזר לרוב זה הפוך אבל , האם הפסקתי לאהוב אותו ? אני באמת לא יודעת לענות על זה כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת אני מרגישה מבולבלת ולא במצב שאני יכולה לענות . אני לא יכולה לחשוב על סיום הקשר אחרי כל מה שעברנו , החלום שלנו לעתיד משותף והיציבות הזאת שלא אופיינית לכל הקשרים בגילנו . מה אתם חושבים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות