יש לי חבר מזה שנה שאני מאוד אוהבת וגם הוא אותי.
הבעיה היא שבזוגיות יש לי נטיה לקחת דברים קשה יותר ולייחס לדברים קטנים משמעות שלעתים בכלל לא היה צורך בכלל להתייחס אליהם. מצד שני אני מוצאת את עצמי נעלבת עד עמקי נשמתי כשהוא אומר לי כמה כבד עליו לבוא אליי מהסיבה שלא נוח לו והוא עוד לא מרגיש פתוח (כבר שנה!) או כשאנחנו קובעים להיפגש ואז הוא משנה את התכניות ומודיע לי בדיעבד.
יש עוד כל מיני מקרים שלא אפרט אבל אני מרגישה שזה שורט אותי כי מהקשר הקודם למדתי שיש דברים חסרי משמעות שאין צורך לייחס להם משמעות אבל הפעם אני אולי מוותרת מדי ובכל הנוגע לגבר שאני מאוד אוהבת משהו בי נדפק והורס לי את חיי האהבה בין אם באמת יש בעיה בקשר ובין אם הבעיה היא רק בראש שלי.
הוא יודע שאני אוהבת אותו ולפעמים יש לי הרגשה שהוא מנצל אותי רגשית כי הוא יודע שאני לא רוצה לאבד אותו על "שטויות". וכמו שאמרתי. הקו בין מילים או מעשים שהם שטויות לדברים בעלי משמעות היטשטש לי עוד מהקשר הקודם והדפוק שהיה ואני מתחרטת שהיה לי. חשבתי אלמד משהו אבל אני פשוט חוזרת על אותה טעות רק בדרך אחרת ונהיה לו נוח מדי לעשות תמיד מה שמתאים לו בלי תמיד להתחשב בבקשות שלי.
אני מרגישה כמו חסרת ידע וניסיון בנוגע לזוגיות.
אני רוצה לשנות את היחס הזה של "בוא נתאים את דנה אליי ולמה שנוח לי" בלי כל הדרמה ובלי אולטימטומים.
ואני רוצה להבין למה אני לא מצליחה להפסיק להיות בטראומה מהקשר הקודם ולהתנתק ממנו. אני ממש לא אוהבת את הבחור הקודם ואפילו נגעלת ממנו. נהייתה לי ממש צלקת מהפרידה המגעילה איתו. הרגשתי שהכל באשמתי ואני לא מצליחה להתנתק מזה.
נ.ב. אני הרבה חולמת על בגידה שמיד אחריה אני מתוודה בפני החבר ופתאום אני קמה בבהלה ומגלה שזה לא נכון ונושמת לרווחה כי בחיים לא הייתי עושה דבר כזה!! זהו נדפקתי סופית...
מה עושים...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות