איך למלא את תחושת הריקנות? איך לחזור לעצמי לגמרי?

היי לכולם,
אשמח אם תקחו כמה דקות לקרוא ולייעץ, זה מעט ארוך.
בבקשה תנסו לא לשפוט כי אני רק מחפשת מקום לפרוק.
לפני חודשיים נפרד ממני מישהו שיצאנו סך הכל חודשיים. הוא לא בדיוק נפרד, אלא נעלם, אבל הבנתי את הרמז. כמה ימים לאחר מכן האקסית של הבחור יצרה איתי קשר וסיפרה שהבחור בגד בי איתה בזמן שיצאנו ואפילו ניסה לחזור אליה בזמן הזה.
כמה ימים אחרי הפרידה דיברנו אני והאקסית וגם הבחור לא ממש הרפה ממני או ממנה. ז"א, רצה לרקוד על שתי חתונות. לא יודעת למה עניתי לו- ניסיתי לשחק בו כמו שהוא שיחק בי, אבל זה לא עזר ורק העלה לו את האגו. זה לא משנה כרגע כי הכל נגמר (איתה ואיתו. רק מציינת שתקבלו תמונה רחבה על המצב).
כל הקשר הזה עם שניהם עשה לי ממש רע...ולפעמים אני תוהה למה דווקא אני הייתי צריכה להיות זו שתיכנס ביניהם? אני תוהה למה כל זה היה טוב? למה הייתי צריכה להכיר את הבחור הזה? הרבה פעמים אני מתחרטת שבכלל הכרתי אותו, כי שום דבר טוב לא יצא מזה. אני תמיד מחפשת לדעת למה דברים קורים ובמקרה הזה אני לא מצליחה להבין ולהתגבר הלאה מזה. חשוב לי להגיד שכשהתחלתי קשר עם הבחור לא ידעתי שהוא לא פנוי רגשית ועדיין מנסה לחזור לאקסית שלו.
כנראה לקחתי את זה (את ידיעת הבגידה) קשה יותר ממה שחשבתי.
אני לא מתגעגעת אליו או רוצה לחזור אליו, אבל כנראה כל החוויה איתו עשתה לי משהו. אני מרגישה שמשהו בי השתנה מאז שהכרתי אותו ואני לא אוהבת את זה בעצמי. אני מרגישה שאני על קוצים, חסרת סבלנות, מרגישה ריקנות שלא הרגשתי לפני כן. אני חושבת שהאגו נפגע באיזשהו מקום (מזה שרצה את האקסית ואני, מסתבר, הייתי רק "ריבאונד"), וזה מוזר לי כי אף פעם לא ראיתי את עצמי בתור אחת כזו שיש לה אגו...
אני לא ממש מצליחה לתאר את מה שאני מרגישה. אבל אני יכולה להגיד שלא חזרתי לעצמי מאז הפרידה, כבר חודשיים. אני קמה כל יום עם מצב רוח אחר והרגשות משתנים כל רגע. רגע אחד אני בסדר (כשאני עסוקה ולא חושבת על זה) ורגע אחר אני בוכה ללא סיבה נראית לעין.
אני לא יודעת אם זה רק מזה, אבל נראה לי שיש לזה חלק גדול בעניין.
אני מרגישה את הריקנות בכל מקום, כשאני עם חברות, כשאני מבקרת את ההורים, לומדת או כל דבר אחר. לא מצליחה לנוח מהריקנות הזו שגורמת לי לחשוב- למה כל זה, למה אנחנו פה, ואיזה ייעוד אני אמורה למלא בעולם הזה.
אני מנסה למלא את החיים בכל מיני דברים כמו ספורט, חברים, ואני נהנית בדרך כלל מהדברים הקטנים בחיים, אבל אני כבר לא מצליחה.
אני איכשהו מצליחה לשמור על חוש הומור ואני יודעת שתמיד יוצאים מחוזקים ממצבים כאלה, אבל זה רק על פני השטח. מאז הפרידה, מתחת לפני השטח, אני מרגישה ריקה. מרגישה ריקה מתוכן, שכבר לא כיף לאחרים בחברתי, שאין לי מה לתרום ושאני לא מעניינת כי הפכתי להיות צינית.
אני מסתכלת על כולם מסביבי וכולם בזוגיות או נהנים מהחיים גם בלי זוגיות. אני רוצה לדעת מתי אכיר מישהו שיעריך את כל הטוב שבי, את מה שיש לי להציע ואת מי שאני.
אני לא מבינה איך זה שכולם בזוגיות ורק אני לא מצליחה לשמור על קשר של יותר מחודשיים (לפחות בשנים האחרונות)..אני בחורה מבית טוב, לומדת, עם חוש הומור ויודעת להעריך את הדברים הקטנים. אז מה לא בסדר? מה אני לא עושה כמו שצריך?
אני מסתכלת סביבי ולא מבינה יותר כלום...הכל הפך לתעלומה מבחינתי.
תודה למי שקרא.