מה שעובר עליי מה שעובר עליי
 
שאלה 106840
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

ביישנות יתר/חרדה חברתית?

רונה בת 30 | כתבה את השאלה ב-01/02/16 בשעה 15:36

אני לא ממש יודעת להגדיר את זה, רק לפני כמה ימים הבנתי שיש לי בעיה רצינית. לא התייחסתי אליה בהתחלה, כי חשבתי שזה פשוט מביישנות, מאי נוחות, ממבוכה וכו'..
קודם כל, אני מציינת, שזה כבר שנים שאני חיה לי ככה.. כי כנראה בראשי חשבתי שזה טבעי אצלי (יחסית לאנשים אחרים).
הבעיה היא, שלא משנה איפה אני נמצאת, בין אם זה בחוץ ברחוב או במקום ציבורי כלשהו או אפילו בבית (בבית זה ברמה נמוכה יותר), אני כל הזמן מרגישה שעוקבים אחריי, שמסתכלים עליי.
אני מנסה להרגיע את עצמי בכל מיני דרכים, כמו:
1. שגם אני מסתכלת על אנשים ושזה בסדר, ושאם הם מסתכלים זה לא שהם רוצים לעשות לי משהו (ואני גם לא חושבת שהם מנסים לפגוע בי או משהו כזה)..
2. אני מנסה להבין למה בעצם מפריע לי שאנשים מסתכלים (ולרוב כשאני עושה תרגיל עם עצמי, אני מגלה שחלק גדול מהאנשים סביבי בכלל לא מסתכלים עליי. ועדיין זה לא מרגיע אותי), ואני לא מצליחה להבין את הסיבה לזה.

אני ממש מבולבלת. כי אני כן מבינה שזו בעיה גדולה. ושנית, זה פשוט מפריע לי בחיים האישיים. אני כל הזמן עסוקה בזה. גם אם סתם הלכתי לאירוע או עמדתי בתור בדואר וכו' וכו'.. אני פשוט לא מצליחה להעיף את זה מהראש שלי. ואני בחורה ביישנית (נאה ורזה.. לא מתביישת במראה שלי) וחסרת ביטחון לא ברור. באמת שאני לא מבינה.
זה גורם לי להרגיש עוד יותר מבוישת, נבוכה ברמות, כמובן מסמיקה! אי נוחות כזאת.. אני פשוט רוצה שזה יפסיק.. מילא הייתי חושבת שרודפים אחריי ורוצים לפגוע בי הייתי מבינה. אבל זה באמת נשמע לי כל כך מטומטם שאני מפחדת שאפילו הרופא יצחק עליי ולא יבין אותי. אני לא יודעת איך להסביר לו את זה.

אני רוצה לגשת לרופא שלי שיפנה אותי לפסיכולוג או משהו כזה.. כדי להבין את הבעיה לעומק. אבל רציתי עזרה מכם, אולי מישהו נתקל בתופעה או יכול להעיר את עיניי, כל דבר, באמת. אני ממש הבנתי שזו בעיה חמורה ואני רוצה לטפל בה.

עדכון מרונה, שואלת השאלה 2016-02-01 16:05:11

תודה על התגובות, רציתי לעדכן:
קראתי קצת באינטרנט עד שהגעתי למאמר על "הפרעת דחק פוסט-טראומטית" ונזכרתי במשהו שחוויתי בגיל 16-17 (בסופו לא קרה דבר והצלחתי להתחמק) אבל אני כנראה בתת מודע מרגישה שאני חווה את זה כל יום וכל היום.. כאילו אני צריכה להיות עירנית לסביבה בגלל מה שעברתי. שחלילה לא יקרה משהו כזה ושהפעם אני לא באמת אצליח להתחמק מזה. ואוו אני כותבת את זה, וזה מלחיץ אותי ממש ובא לי לבכות!
אני חושבת, זה הדבר היחיד שנשמע לי הגיוני.. אני מנסה להבין את עצמי ולחזור אחורה לדברים שקרו. וזה הדבר היחיד.
גם לא דיברתי על זה יותר עם אף אחד (חוץ מהמשפחה שידעה).. אפילו לכתוב על זה קשה לי. ז"א שלא התגברתי על זה כמו שחשבתי. ולא באמת טיפלתי בזה, כי כביכול לא קרה שום דבר. והמשטרה כמובן לא עשתה כלום ("עד שלא קורה משהו אנחנו לא יכולים ממש לעזור" זה היה המשפט שלהם.. עד שלא קורה אסון אמיתי, אין במה לטפל. גועל נפש). ואני חושבת שבגלל שאין מי שבאמת ייגן עליי במצב כזה אז אני לקחתי את זה בתת מודע בצורה כזאת. אני מקווה שהפסיכולוג באמת יבין את מה שאני כביכול מבינה. וינסה לעזור לי בלי כדורים.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.. וכבר קבעתי תור לרופא משפחה. נראה מה יציע לי.
שמור עדכון
 
הזמן
 
דווח
 
נהל

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (6) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

שאלות חדשות ב AskPeople  

טוען...
הצג עוד שאלות חדשות