חמישה חודשים אחרי קשר רע ועדיין לא מצליחה להשתחרר, עצובה כל הזמן

העניין הוא כזה: לפני שבעה חודשים הכרתי מישהו, הייתי אחרי קשר עם אהבה מאד גדולה שנגמר לי מהר מדי, ורציתי להמשיך הלאה ולאהוב שוב כמה שיותר מהר. הבחור היה מישהו שכל סימני האזהרה שלי פעלו נגדו- מבוגר ממני בעשור, לא ממש מושך אותי, ומרגיש לי מתנשא. אבל הייתי מטומטמת והתעלמתי מהם, בעיקר כי הרגשתי מאד פגועה מהקשר הקודם והוא היה נורא נחמד ונורא שבה אותי בכל מיני מחוות והייתי תמימה.
היינו ביחד חודשיים עד שהוא זרק אותי, בטענה שהוא לא מרגיש מחובר אליי ויש לו מחסום, או שיט אחר. בדיעבד אני מבינה שהחודשיים האלה היו תקופה רעה. הוא עשה הכל כדי להוריד אותי למטה, לפקפק בעצמי, להוריד לי את הבטחון. לא עניינתי אותו בכלל, שום דבר שהוא לא הגוף שלי לא עניין אותו. והייתי די חדשה בכל הקטע של הסקס והוא גרם לי להרגיש שגם שם הכל צריך להיות כמו שהוא רוצה. הרגשתי את כל הדברים האלה אבל הדחקתי אותם, כי כל כך רציתי שסוף סוף זה יצליח לי, שסוף סוף גם לי תהיה אהבה וחום וכל הדברים שרציתי תמיד ואיכשהו התקלקלו לי. ולא רציתי שיישבר לי הלב שוב ולהפסיד שוב. למרות שלא היה בקשר הזה כלום, לא אהבה, ולא חמלה, ולא חום. רק נסיון לשלוט בי ולדכא אותי. אני התנגדתי לזה והיו לנו המון ריבים ועמדתי על שלי, אבל כל פעם הוא היה מתנצל ונורא רציתי להאמין 'הוא מתכוון אז נשארתי. ורציתי לעזוב אותו מאה פעם ולא עשיתי את זה. אז שיום בהיר הוא פשוט זרק אותי בדרך הכי מכוערת שיש.
עברו חמישה חודשים מאד ועברתי הרבה תהפוכות, בהתחלה הכחשתי הכל ולא רציתי להאמין שנפגעתי בכלל, אחכ היה לי שלב של ממש שבר כי הוא שבר אצלי המון דברים, המון אקסיומות שהיו לי, שקשר זה מקום מוגן, שבן זוג לא יכול להיות רע כלפיי, שלי זה לא יקרה. הייתי בתחתית של התחתית, הרגשתי שאני הבנאדם הכי עלוב ומושפל בעולם, מטומטמת. כל הבטחון העצמי שלי נעלם, התמימות שלי גם. אחכ היה שלב שכעסתי נורא, ועכשיו אני כביכול אדישה. רק שזו לא אדישות. גם 5 חודשים אחרי אני מרגישה שאני עדיין רדופה על ידי זה. אין יום שאני חושבת על מה שהיה כמה וכמה פעמים. על כמה שהוא רע, וכמה שלי היה רע, ועוד ועוד. אני מרגישה שזה הפך אותי להרבה יותר סגורה, הרבה פחות חמה משהייתי. ועצובה נורא, כי אני מרגישה כל הזמן שמשהו בי חסר, איזו חיוניות כזאת, איזו שמחה שהייתה שם ופשוט לא קיימת. זה לא שאני בדיכאון כל הזמן, יש רגעים שטוב לי, אבל המצב הקבוע הוא של קשיחות כזאת. כי הלכתי עם הרגשות שלי ונשרפתי לגמרי, פשוט נשרפתי, ועכשיו אני במצב שאני קוברת אותם עמוק עמוק שלא יהיו חשופים לאף אחד. אני לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מזה, אנשים גם לא מבינים למה זה השפיע עליי כל כך חזק, זה היה רק חודשיים, ואפילו שאני כל מבינה למה זה לא משנה בכלל.