אז חזרנו לדבר ולהיפגש, אנחנו עדיין חברים מאוד טובים. לפני כמה חודשים החלטתי לאזור אומץ ולהגיד לה באמת מה אני מרגיש. מתברר שכל מה שהרגשתי כלפיה מתקופת הילדות, עדיין שם ואפילו יותר, בסגנון 'אהבת נעוריי' של שלום חנוך.
אמרתי לה בצורה הכי ישירה, שאני מרגיש כלפיה משהו, ושאני לא תובע ממנה כלום, רק אומר לה את מה שתמיד הרגשתי מהילדות ולא היה לי את האומץ להגיד לה.
לאכזבתי, היא אמרה שהיא לא מרגישה שום דבר.
אמרתי לה שזה בסדר גמור, אני לא מצפה ממנה שתרגיש את מה שאני מרגיש.
אני אישית נורא התאכזבתי, אבל זה בסדר, לא ציפיתי שהיא תידלק/תתאהב בי באורח פלא.
חברים שלי אמרו לי שאוותר ושאמשיך הלאה. אני ממשיך, ואנחנו חברים מאוד טובים.
אבל אני רוצה אותה, למה? לא יודע.
אמרו לי, תנתק איתה כל קשר, לא ניתקתי, למה? לא יודע.
*מאז אנחנו בשלנו, היא (29) בעולם הדייטינג שלה, אני(29) בעולם הדייטינג שלי, מחפשים קשר רציני בזמן שאני רוצה אותה.
חשבתי לשתף אתכם עם הסיפור שלי בשביל לדעת מה דעתכם.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות