אני במערכת יחסים עם החברה כבר כמעט שנתיים ,טוב לנו מאוד ביחד ,לא רבים ומשתלדים לעשות כיף ולעשות דברים חדשים אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה מאוד .הבעיה היא שהיא הראשונה שלי בהכל ואני מרגיש פספוס בזה שאני לא יכול להכיר אחרות, חסרה לי תחושת הריגוש של תחילת קשר (דייט ראשון,נשיקה ראשונה,שיחות אל הלילה וכו).
מצד אחד חבל מאוד להרוס קשר כזה טוב ,אני יכול לראות את עצמי ממשיך איתה גם עוד שנים אפילו עד החתונה.
אבל מצד שני תחושת הפספוס הזאת תמיד תשאר אצלי והגעגוע לריגושים האלה רק גדלים.
חשבתי על לבגוד בקטנה (סטוץ או דייט לא יותר) וככה גם להפסיק את הרגשות האלה וגם לשמור עליה .אמנם זה לא מוסרי אבל גם פרידה תהיה ממש לא קלה ולא הוגנת כלפיה(היא באמת מדהימה ולא מגיע לה שאפרד ממנה )במיוחד שהיא תלויה בי מאוד בתקופה האחרונה ואני אחד האנשים היחידים שהיא יכולה להשען עליו.
אני לא כזה בדרך כלל ותמיד שללתי את אופצית הבגידה על הסף אבל "מה שלא יודעים לא כואב "ואולי זה עדיף מפרידה כואבת שהיא פתרון אבסולוטי מידי,חשבתי שאולי בגידה קטנה שתסדר לי את הראש עדיפה על לפוצץ הכל כי בגידה זה טאבו.
חשוב לומר שעוד מעט אני טס לטיול אחרי צבא בהודו ל5 חודשים והחלטנו מראש שנפרד אבל ננסה לחזור אחר כך.
חשבתי גם לנצל את ההזדמנות של הטיסה לראות מה קורה ומקסימום לא לחזור אחר כך.
בקיצור אני מבולבל מאוד אשמח לעצות(:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות