היי קוראים לי מיטל ואני בת 22.
אני רוצה לשתף אתכם בתחושה שחונקת אותי בזמן האחרון ואני לא יודעת איך להתמודד איתה.
אני מגדירה את עצמי בסטרייטית בסך הכל ולא יצא לי בחיים להתאהב בבנות או להימשך אליהן, כל זה עד שהכרתי את מי שהיום היא החברה הכי טובה שלי.
אנחנו מכירות מכיתה י' ומאז אני לא מצליחה להתנתק ממנה והיא ממני, אף אחד בעולם אף פעם לא הסעיר אותי, הצחיק אותי ועשה אותי מאושרת כמוהה, בחיים לא הכרתי תחושות כאלה, לא ידעתי שזה אפשרי להתחבר ככה לבן אדם.
החברה הזאת היא הבחורה הכי מושכת שאני מכירה, היא יפיפייה וזה מעבר למראה.
אני לא אשקר ואגיד שהייתי שמחה לנשק אותה או לנסות איתה דברים, האהבה הרבה שיש לי אליה גורמת לי רצון לראות אותה נהנת, מסופקת ולגרום לה אושר.
אז כמו שאמרתי אני אוהבת אותה, יותר מכל דבר אחר והאמת שאני אפילו חושבת שזאת פעם ראשונה שאני אוהבת באמת.
אני אוהבת את כל מי שהיא, את כל מה שהיא שונאת בעצמה אני אוהבת אפילו יותר, אני אוהבת אותה כי היא עצמה בלי שום תנאי ובלי שום סיבה פשוט כי היא גורמת לנו להיות מי שאנחנו כשאנחנו ביחד.
אז כל הסיפור הזה גם ככה מתסבך אותי כי אני מפחדת שאני מתאהבת את האהבה של החיים שלי במישהי שבחיים לא תרצה את אותו הדבר כי היא סטרייטית ולא תרצה לחיות את חייה עם בחורה והיא גם החברה הכי טובה שלי וזה פשוט לא יכול להיות.
החלום שלי זה לחיות איתה את החיים שלי, לגור ביחד בבית ולגדל משפחה, לחיות כזוג לכל דבר אפילו בלי הקטע המיני בכלל בכל זאת זה לא מה שגורם לי לרצות להיות בחברתה הרי זה לא משהו שיש לי עכשיו ועדיין קשה לי להתנתק ממנה לשניה והימים שהיא נמצאת בבסיס רחוק ממני גורמים לי לכאבים פיזיים של עצב.
אני מצטערת שאני לא גבר, כל פעם שאני רואה אותה, אני מקנאה בבן זוג שלה כל כך, שניתנה לו ההזדמנות לחיות איתה חיים שלמים, לגור איתה בבית ולגדל איתה משפחה.
הלוואי שהייתי נולדת כגבר, שהייתה ניתנת לי האפשרות להוכיח שאני ראויה לה.
לא יודעת איך להתמודד עם התחושות, לספר לה? אולי היא תסכים לחיות איתי? ברור לי שלא אבל אני אובדת עצות ואני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות