נראה שהמציאות הזאת בארץ היא לא בשבילנו

אני בן 25 , נראה שאיבדתי כל תקשורת וזהות עם העולם.
זה מתבטא באמפתיה מוחלטת , יש לזה אומנם כנראה סיבה פסיכולוגית אך אני מעוניין יותר להתייעץ לגבי עניין אחר.
אומנרם אנשים נוטים לעבור על כך לסדר היום (ואני מאוד אשמח לדעת איך) אך מדובר להגיד שחינכו אותנו לדעת שלמעשים שלנו אין שום תוצאות.
ובעבר כילד , הסתכלתי על בחור 25 כבחור גדול ועצמאי , כיום אנחנו הולכים שפופים אל הל בעיק בנושא דיי מצוץ של יוקר המחיה , הפער הבינדורי וכו'.
אפשרא נודע.
דירה זה משהו שלעולם לא נגיע אליו ואשמח להגיד למבוגר שישאל אותי "רק תלוי בך , תחסוך ותגיע" שאני לא אחסוך לכך מאותה הסיבה שהוא לא חוסך ליאכטה פרטית.
חתונה זו מילה גסה , אפשר להגיד שזה פשוט גזר דין מוות כי זה פשוט אומר שאני מתחייב לחיי השרדות תמידיים.
זה פשוט נראה כאילו יש חבורה של מבוגרים , שרק מחזיקים אותה בביצים (סליחה על הביטוי)
אנחנו נעבוד קשה במשרה מלאה רק כדי לתת להם בסופו של יום את המשכורת על שכר דירה מזופטת.
זה פשוט אבסורד.
אני פשוט לא מבין , רק אני רואה את זה?
רק אני מבין שאנחנו בני ה20-30 +- גדלים להיות דור של הומלסים?
זה ממש כאילו כל החיים חינכו אותנו בצורה מסויימת , אמרו לנו דברים , הכינו אותנו לעולם האמיתי.. וכל מה שאמרו לנו היה פשוט שקר.
אנחנו מגיעים לגיל המיועד והכל פשוט מתפוצץ לנו בפנים.
איך אפשר לצפות שיהיה לנו מוטיבציה לעשות?
איך מעסיקים יצפו שלא נזגזג בין עבודות כל רגע?
שנברח ממחויבות?
זה לרצוח וגם לרשת.
ואז עוד שוד ושבר , מתלוננים שאנחנו אוכלים בחוץ לפעמים וחס וחלילה טסים לחול ולא חוסכים לדירה?
כולם מכירים את התמונה בסדרות המצויירות ששמים לסוס את הגזר מול הפרצוף כדי שירוץ מהר, לדעתכם הוא היה רץ אם הייתם שמים את הגזר קילומטר משם?
זה פשוט כל העניין.

יש לציין שעל פניו זו נראת כמו שאלה מתבכיינת ומתמסכנת, אני לא יעיד על עצמי אך יש לי כבר תואר (למדתי ישר אחרי הצבא) ביחד עם עבודה קשה.
אני כן שיחקתי את המשחק , עד שהבנתי .
שזו לא התבכיינות , זה לא מסכנות , זו המציאות ולא משנה כמה נברח ממנה או כמה ינסה להכפיש את הדור הזה.
אומנם הייתי רק חייל במחאה החברתית הגדולה שהייתה והיא לכאורה נעלמה.
אבל לא היא לא נעלמה באמת, כולנו ראינו את זה.
האנשים שהיו עתידים לצאת לשוק העבודה והיא פשוט אמרה לנו דבר אחד.
לא משנה מה תעשו , מה תלמדו וכמה תשקיעו בעבודה , כנראה שעד שמשהו מהותי לא ישתנה אז לא יהיה לנו שום ביטחון.
כל סיסמאות האינדיבידואל שגדלנו עליהן פשוט לא באמת רלוונטיות.
זה הכל רדיפת בצע וקפיטליזם חזירי.
איך הדור שהשאיר אותנו עם תחבורה לקויה , קופות פנסיה ריקות , תשלומים כדי לממן את הפנסיה התקציבית שלהם כדי שיוכלו לקנות עוד דירה שעבורה נעבוד חודש כדי לשלם בשכירות את כל המשכורת.
איך הוא יכול להתלונן עלינו ?
שלנו נשאר רק להלחם כדי לשרוד , שאולי עם הרבה מזל נזכה באיזה שאריות שנשארו.
ואני שואל , אז מה הטעם?