היה לי ידיד ממש טוב, היינו מדברים על הכל.. ועם הזמן התחלנו להרגיש דברים והחלטנו לנסות לבנות קשר רומנטי.
ניסינו חודש, הוא אמר שהייתי חוויה בלתי נשכחת עבורו, אבל היינו רבים המון. פתאום כשהפכתי שלו, דברים בי התחילו להפריע לו. למשל שאני לא חובבת פוליטיקה או נושאים דומים אחרים.. שהפכו אותי מבחינתו ל"רדודה" יותר. מה שמאוד העציב אותי וגרם לי לחשוב שאני משעממת.
בכל פעם שהיה מעלה נושא כזה היה אוהב להתווכח ולי זה היה עושה רע, לכן הייתי נמנעת. יום אחד הוא התווכח איתי על משהו שמאוד עצבן והעציב אותי שאמרתי לו שאני רוצה לחתוך ושנמאס לי מההתנהגות הזאת. הוא היה בהלם.. לא ידע איך לעכל את זה.. ואמר שלא הצליח להרדם בלילה בגללי.. ואני? בכיתי כל הלילה.
דיברתי איתו למחרת, ואמרתי לו שעדיף להשאר ידידים. הוא הסכים וביקש שנדבר בתדירות נמוכה יותר..
אותו יום חרפן אותי שאני לא יכולה לדבר איתו כמו פעם והבנתי שעשיתי טעות.. וניסיתי לחזור אליו. הוא טען שהוא צריך לחשוב על כך, ולמחרת הוא כתב לי שהוא חושב שעדיף שלא, ושאחרי שנפרדתי ממנו בכזו פתאומיות ירד החשק.
אני הפנמתי שלא נחזור, אף כי יש לי ציפייה בלב שנחזור להיות בקשר.
כרגע אנחנו לא מדברים וממש מרגישה את החור הזה.. שאין לי אותו ביום יום לשתף לדבר. אני מרגישה לבד.
אני כן מעסיקה את עצמי, וזה לא עוזר.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות