הכרתי מישהו, היה בינינו משהו רומנטי והוא נהרג בתאונת דרכים, רע לי

טוב זה סיפור קצת ארוך:
אני בת 19, חיילת, ולפני חמישה חודשים יצאתי ממערכת יחסים של 4 וחצי שנים. לא הייתי שבורה מהפרידה, להיפך, רציתי לבלות ולהינות מחיי הרווקות.
בהתחלה לא כל כך יצא לי להכיר מישהו וגם אני והאקס שלי היינו עדיין במין סימן שאלה האם נחזור אבל בסוף אחרי חודשיים מאז הפרידה זה נגמר סופית וגם הפסקנו לדבר.
ואז התחיל אצלינו בצבא תרגיל עם חיילים אמריקאים ואחד החיילים שכבר הכרתי מתרגילים קודמים (כל כמה חודשים יש לנו תרגיל איתם) שמע מהקצינים אצלינו שחברים שלו שאני רווקה. מסתבר שהוא תמיד היה בעניין שלי והתחלנו לדבר בוואטסאפ.
בהתחלה לא הייתי בעניין שלו בכלל וזה גם היה מוזר בשבילי כי הוא גדול ממני ב-10 שנים.
הוא הציע שנצא לדייט והסכמתי כי יאללה חוויה והייתי בגישה של להגיד כן להכל.
תכלס חשבתי שיהיה מביך בדייט אבל היה ממש סבבה וגם התנשקנו בסוף. יום למחרת נפגשנו שוב התמזמזנו וזה ואז הוא חזר לגרמניה לבסיס שלו.
שם חשבתי שזה יסתיים אבל הוא המשיך לכתוב לי והמשכנו לדבר והתחלנו לעשות שיחות טלפון בוואטסאפ ואז זה עבר גם לוידיאו צ'אט והוא הציע שהוא יבוא לארץ לסופ"ש וזרמתי איתו על זה כי שוב יאללה חוויה.
והוא באמת בא לארץ בשבילי ואפילו פגש את ההורים שלי וחברים שלי אבל הבנתי בסופ"ש הזה שהוא לא בשבילי (הרבה דברים בו הורידו לי) ושזה לא התאים שהוא בא לארץ רק בשביל לראות אותי לפני שלשנינו יש רגשות עמוקים אחד לשני.
נגמר הסופ"ש, הוא חזר לגרמניה ואני לבסיס והמשכנו לדבר כרגיל כי לא נעים ישר לנתק קשר עם מישהו אחרי שהוא בא מחו"ל בשבילי, וגם רציתי לנסות להגיע איתו לקשר מעמיק ולהרגיש שבאמת נתתי לו הזדמנות עד הסוף לראות אם זה יילך בינינו או שלו יירד ממני וככה ייגמר הקשר בצורה הדדית.
אז ניסיתי לעשות איתו שיחה מעמיקה ושם באמת ראיתי שזה לא זה ואנחנו לא מתאימים וההשקפות שלנו מאוד שונות אבל עדיין המשכנו לדבר.
ואז לפני קצת יותר משבוע, באחד הלילות בבסיס הוא התקשר אלי ולא יכולתי לדבר כי כל הבנות בחדר ישנו אז עניתי ואמרתי שאני לא יכולה לדבר עכשיו אז הוא אמר שבסדר ושהוא יישלח לי הודעה.
אז הוא כתב לי שהוא יצא עם השותף שלו לדירה והשותף שלו השתכר אז כתבתי לו :שוב?! (כי אני יודעת שלשותף שלו יש בעיות שתייה) אז הוא ענה לי: יותר לחץ בשבילי.
עכשיו ברגע הזה החלטתי להיות חברה טובה ולצאת מחוץ לחדר להתקשר אליו לראות מה קורה אז יצאתי והוא לא ענה. וחיכיתי כמה דקות בחוץ והוא לא חזר אלי. אז קצת התעצבנתי (כי באמת שהתקשרתי אליו דקה אחרי שהוא שלח לי את ההודעה) וכתבתי לו שהוא לא עונה ואני הולכת לישון ושיספר לי מחר מה קרה. רק שלא ידעתי שלא יהיה מחר בשבילו.
הוא נראה לאחרונה בוואטסאפ חצי שעה אחרי שכתבתי לו וכנראה שקרא את ההודעה שלי ולא הגיב עליה.
כמה דקות אחר כך הוא והשותף שלו נהרגו בתאונת דרכים.
אני באמת לא יודעת איך לקבל את זה. נכון שלא אהבתי אותו אבל הוא כן היה חלק גדול מהחיים שלי ודיברתי איתו הרבה ואני גם מרגישה שיכולתי למנוע את זה אם רק הייתי עונה לו בפעם הראשונה ויוצאת החוצה לדבר איתו.
זה קשה להיות הבנאדם האחרון שהוא דיבר איתו.
וגם כל הסיפור שהיה בינינו היה נראה כל כך לא אמיתי שגם המוות שלו נראה לא אמיתי ואני אפילו לא יכולה ללכת להלוויה שלו...
וזה שרט אותי ממש שאני מדברת עם בנאדם ופתאום חצי שעה אחר כך הוא כבר לא חי!
אני פשוט אבודה ולא יודעת איך להתמודד עם המוות הזה...