כן
שלום,
טיפה על עצמי - בשנות העשרים המאוחרות, סטודנט, עוסק בעבודה זמנית להכנסה, יוצא מדי פעם, מטפח תחביבים בנליים, בקיצור - הכי קונפורמיסט בארץ :)
ראשית אודה ואתוודה שכמו רבים אחרים אינני מותיר את הרווקות יתומה אלא מנצל אותה עד תומה בכל הקשור לחוויות מזדמנות. למזלי אני די אהוד ומחוזר, ולכן מקפיד להציב גבולות ברורים; אני מעדיף לשלם על הדרינקים שלי בעצמי, על הדירות והנסיעות לחו"ל אין על מה לדבר - ברור לי שלא אממש את ה'הטבות' הללו אף שהם באות מידידים ותיקים. יש אצלי איזושהי הפרדה אמוציונלית האומרת - התרחק!
מפה לשם הכרתי לאחרונה מישהו ונוצר קליק די מהר, מה שלא קרה כבר שנים אחדות. החיבור ביננו הוא פשוט וטבעי, ישיר וכן, חף ממניירות ושופוני. יש זרימה וחיבה - אפילו הערכה - הדדית, החשובות לי עשרות מונים מקשרים של קח-ותן, שאינם רלוונטיים בעיני. הכרנו במקרה וקבענו להיפגש, לא החלפנו מספרי טלפון שכן כאמור - אני די קשוח בקטע הזה. בשלושת הדייטים הללו דיברנו שעות, וגם הסתובבנו צחקנו והשתטינו. מוזר לומר אבל הרגשתי מאושר... ויש בי את אותה ציפייה נאיבית למפגש הבא (שבעצם אינני יודע מתי יתרחש).
אני לא ילדון בן 17 שלא ראה דבר מימיו, חוויתי מערכות יחסים ואני נזהר מאד (או לפחות רוצה להאמין) שלא לנהוג בתמימות. הפעם האינטואיציה, במפתיע, אומרת 'כן'.
אליה וקוץ בה - הפרטנר בשנות הארבעים המאוחרות, נושק לחמישים.
מה דעתכם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025