מאז ומעולם לא היה לי קל בנושא החברתי,
בילדות, מספר החברים שהיו לי ממש קטן,
בצבא גם כן ומאז בטח שאין שיפור.
מי שיהיה איתי במסגרות, לא יחשוב שיש בעיה,
בתוך המסגרת אני מתקשר עם כולם, לא מתבלט לטובה ולא לרעה.
המצב הבעייתי הוא במצב של אחד על אחד,
פשוט אין לי את זה.
לא יודע איך להפוך אנשים לחברים, בטח לא להפוך נשים לחברות.
אבל הבעיה העיקרית היא בדיוק שכולם מניחים שאני כן מסודר.
לא פעם נתקלתי במשפטים שהכי פגעו בי:
יש לך ילדים נכון? אשתך תגיע? אתה הכי איש משפחה שיש, אתה אחד החשובים, תמיד אפשר לסמוך עליך.
דווקא המחמאות האלה הכי פוגעות בי,
אנשים שאיתי כל יום, ופשוט הניחו עליי דברים ולא ידעו עליי דבר.
זה היה נראה ברור לשואלים שאני הממוצע, המסודר, איש המשפחה, אבל אף פעם לא הצלחתי לייצר לעצמי אפילו את המעט של חברים לצאת איתם, חברים לחלוק איתם את הזמן החופשי שלי, קשר של חברות, כזה שלשני הצדדים איכפת מהשני.
מה אני עושה לא נכון? למה אני נכשל כל הזמן? איך להפסיק להיות זה שתמיד בסדר, זה שתמיד עוזר לכולם, זה שתמיד יודעים שיהיה שם ואף פעם לא נמצאים שם בשבילו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות