היי, זה הולך להיות קצת ארוך אז מצטער מראש
נתחיל מזה שאני אדם מאוד שמרן, בררן בבנות. לא אצא עם כל אחת. יש לי את ההעדפות שלי, ויש לי את הדברים שלעולם לא אוותר עליהם בבחורה.
כל חיי לא משך אותי הקטע הזה של לצאת עם בנות (כלומר עד גיל 18-19), כי ידעתי שכמעט כל הקשרים האלה לא מחזיקים מים.
בגיל 20, במהלך שירותי הצבאי, ידידה טובה שלי הכירה לי מישהי, נקרא לה שירה.
יצאנו, היה נחמד.
לשירה היו כמה בעיות- הייתי החבר הראשון שלה, אז היא לא ידעה איך להתנהג בסביבתי. לא ידעה שצריך להראות עניין לגבר, לא ידעה שצריך להתקשר וליצור שיחות גם מהצד שלה ולא לתת לי לעשות את כל העבודה.
הייתי די סבלני, הסברתי לה, (מזכיר לכם שהיא הייתה החברה הראשונה שלי).
המצב לא השתפר. המשכנו לצאת, אבל היא המשיכה לא להראות עניין.
במשך 4 החודשים שהיינו "ביחד" עשיתי לה כמה וכמה שיחות שזה פוגע בי שהיא מתנהגת כאילו אני לא חשוב לה. כמעט ולא הראתה רגש.
אציין שבאותה תקופה היא הייתה בשירות לאומי.
אחרי 4 חודש נמאס לי, נפרדנו וזהו. היה ברור שזה לא מתאים.
במהלך הקשר אמרתי כמה דברים שפגעו בה (אני מודע לזה ומצטער על כך) אבל היא אמרה דברים הרבה יותר קשים ועשתה מעשים שאף אחד אחר לא היה עובר על זה בשתיקה כמוני.
בקיצור עכשיו, לאחר שנה, (הספקתי להשתחרר מצה"ל וכרגע מסיים שנה ראשונה באוניברסיטה), ידידה שלי אמרה לי ששירה כנראה רוצה לחזור אליי. (ידידה אחרת שלי אמרה לשירה שהיא פראיירית שנפרדה מבחור טוב כמוני, ואז שאלה אותה אם היא רוצה שתבדוק אם אני מעוניין לחזור אליה ושירה לא ענתה).
שירה עדיין בשירות לאומי. לא שינתה אווירה (לדעתי אדם שעושה אותו דבר בלי להתפתח אישית ולהתקדם לא יכול להשתנות).
מה הסיכוי שבשנה הזאת היא התבגרה? מה הסיכוי שהיא לא נשארה אותה בחורה חסרת תאקט ורגשות?
האם לתת לה סיכוי? לשבת על כוס קפה לא מחייבת?
אני מפחד שאקשר אליה שוב (אני בן אדם שנקשר מהר), ואז שוב נתחיל עם הסאגה הזאת שארדוף אחריה והיא "תתעלל בי נפשית".
מזכיר שוב שגם אני אמרתי דברים שפגעו בה, אבל ממש בקטנה. אני לא מושלם ולא התנהגתי כמו בן הזוג המושלם, אבל היא ממש אבל ממש לא הייתי בת הזוג המושלמת.
לא יודע אם לפסול על הסף או לתת הזדמנות...
מי שעונה בבקשה שיכתוב מה הוא חושב ולמה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות