היי! אני בת 23. יש לי חבר כבר יותר מ4 שנים, האמת מאורסים. אני בטוחה ב90% מהקשר שלנו, אני אוהבת אותו והוא אותי, אנחנו מסתדרים אבל לפעמים כשהוא מעצבן אותי אני מוכנה לסיים את הקשר באותו רגע (יש לי פיוז קצר) אבל לפעמים אני באמת אוהבת אותו עד כדי כך שאני לא יכולה להסביר במילים עד כמה! אבל לפעמים יש לי רגעים כאלה שאני רוצה להינות מדייטים, התחלות של קשר וכל זה. יש לי לפעמים מחשבות של- "מה אם הייתי מסיימת את הקשר ברגעים האלה שהייתי עצבנית ממש (מה שהסברתי לפני זה)?" "אולי יכולתי להיות במקום יותר טוב".. בתחילת הקשר שלנו ההורים שלי לא ידעו הסכימו לי להיפגש איתו אבל המשכתי בכל זאת מבלי שהם ידעו למשך חצי שנה, ואז הם שיחררו.. יש לי את המחשבה הזאת שאולי הייתי צריכה להקשיב להם? לא שהבן זוג שלי מתייחס אלי כמו זבל כן? הוא בחור טוב, משקיע, מפנק, תומך, הכל בקיצור אבל-
אני מרגישה שתמיד יהיה לי את החרטה הזאת שלא סיימתי עם הקשר מוקדם יותר ועכשיו מאוחר יותר כבר כשאנחנו מאורסים והכל כמעט סגור לגבי החתונה או
המחשבה הזאת מה אם היינו נפרדים מוקדם יותר או
הרצון הזה של לצאת לדייטים ולהנות, התחלות של קשר חדש וכל זה.
לפעמים באלי להישאר בקשר הזה ולהפוך כבר לזוג נשוי, משפחה, ילדים...
אבל לפעמים אני רוצה להינות יותר. אני בטוחה שהמחשבה הזאת תהיה לי בראש גם בעתיד! ואני מפחדת שזה יגרום לגירושין או שזה יגרום לקשר יבש בינינו, שהכל יהיה קר בינינו, שהיחס שלנו אחד לשני ירד...
אני לא יודעת מה לעשות!!! מה אתם ממליצים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות