האם לעזוב או להישאר למרות המילים הקשות של הבוס?

היי,
רציתי לקבל מכם עצה..אני מאד מבולבלת מזה כשלושה ימים ולא מצליחה להגיע להחלטה.
אני סיימתי לפני כשנה את התואר הראשון בשעה טובה ופניתי לחפש עבודה רצינית סוף סוף, עם משכורת מכניסה. מצאתי אותה די מהר והשתלבתי מאד יפה.
כשאני אומרת שהשתלבתי יפה אני מתכוונת שלמדתי את החומר מאד מהר, נתתי תוצאות טובות כבר בהתחלה ומבחינה מקצועית מאד הרשמתי. מבחינה חברתית כנראה קצת פחות, לפחות בהתחלה.
אם לדוגמא הייתי מקבלת יחס מזלזל מהממשקים שעובדים איתנו או שהיו מרימים עליי את הקול, הייתי עונה בחזרה ולא הייתי נשארת חייבת.
הבוס כינס אותי לפחות ל3 שיחות בנושא הזה - היה אומר לי שאני צריכה להיות חכמה ולא צודקת, ולא להתייחס ולא לענות, ורק ככה מצליחים בחיים.
אוקיי...את הנקודה הבנתי. אם הייתי מקבלת צעקות , הייתי שותקת, מנסה אפילו להרגיע ומעבירה הלאה. עם זאת אני גם מתנדבת בלי סוף לעזור לקולגות לעבודה מבחינת כמעט כל דבר וסך הכל אני עובדת באמת טובה. אף הועברתי לצוות עם עבודה אינטנסיבית יותר.
לפני כשבוע, הבוס לוקח אותי לשיחה. אומר לי שהוא חושב לקדם אותי לתפקיד מקיף יותר מבחינת חומר ושיש לי חודשיים להיות מוכשרת לכך. שמחתי מאד! אמרתי למה לא, ותודה רבה. אף הכניס את הראש צוות החדש ואמר לי שזה יהיה הראש צוות החדש שלי מבעוד חודשיים ואמר לו - "תכיר זו X, יש לה פתיל קצר והיא מודעת לזה, ואני רוצה שתכשיר אותה לתפקיד החדש תוך חודשיים. X, לא יודע איך תעשי את זה מבחינתי תישארי אפילו אחרי שעות העבודה, את לומדת את התפקיד החדש ונכנסת לעניינים. אז איך את מבחינת קליטה? את חושבת שתעמדי בזה?"
האמת אומר לכם...הייתי כבר מבולבלת, כי הרי אם הוא חושב שאני מתאימה, למה הוא שואל אותי את זה? והכל קורה כל כך מהר מה קורה כאן?
אז אמרתי לו - כן, אני מאמינה שכן. יש לי את הרצון הטוב להצליח ואם יצליח אני אהיה מאד שמחה, אם לא אני יודעת שלפחות ניסיתי. .....מסתכל עליי ואומר לי "זו לא תשובה טובה. את היית צריכה לענות לי שתצליחי לא משנה מה".
התייבשתי במקום. ואמרתי לו - אוקיי אני אצליח. תודה רבה לך!.
בתחילת השבוע אני מקבלת שיחת טלפון מהבוס, אומר לי שבינתיים הוא משהה כל שינוי במחלקה והדברים לא הסתדרו כמו שחשב, ושבינתיים אני לא עוברת תפקיד והוא מצטער על הסיטואציה שנוצרה. האמנתי לו ואמרתי בסדר.
לפני היציאה לחג הייתה ישיבת מחלקה חודשית, בתחילתה הבוס מדבר על הקידומים השונים במחלקה ובין היתר לתפקיד אליו רצה להעביר אותי הוא מגייס שני אנשים מבחוץ. הרגשתי שעוד רגע אני מקבלת התקף לב על הכיסא. התחלתי להזיע ולא הרגשתי את המזגן והרגשתי מרומה, מובכת ..מה לא.
החלטתי לחזור לעבודה כמו כאילו לא קרה כלום. אני צריכה את העבודה הזו ואני צריכה את המשכורת הטובה שהיא מביאה לי.
מאוחר יותר הבוס קרא לי לשיחה...מה שנקרא "השיחה התקופתית השגרתית"...והיא הייתה מלאת סתירות..מצד אחד אני מחוייבת לעבודה, מאד מקצועית, עוזרת לאחרים אבל מצד שני אני חלשה, חסרת ביטחון ומתנשאת ולא בטוח שמעסיק אחר היה מקבל אחת כמוני. ושסך הכל אני מאד טובה, אבל לא מספיק טובה.
אני לא יודעת למה לא נכנסתי בו. תסלחו לי אני באמת לא יודעת, כי נראה לי שמישהו אחר היה מכניס לו, לוקח את התיק והולך. אבל שוב, אני צריכה את הכסף אז אולי אני יודעת למה לא עניתי לו.

האם במקומי הייתם מכנסים את הבוס לשיחה ומטיחים בו את כל מה שאתם חושבים על אותה שיחה או פשוט מחפשים עבודה אחרת? לאור העובדה שאתם באמת טובים, מחוייבים ומרוויחים יפה?

תודה לעונים