אני נמצא בזוגיות תקופה די ארוכה, כמעט שנתיים. בת הזוג שלי מדהימה, תומכת ואוהבת אותי ברמות קשות. מהרגע הראשון שהתחלנו לצאת היא דאגה לרמוז לי שאני האחד בשבילה ותמיד פיזרה רמזים על חתונה ועל לעבור לגור ביחד כבר (איזו אירוניה שבזמן שאני רושם את ההודעה היא שולחת לי תמונות של דירות להשכרה..)
בקשר עצמו אף פעם לא הגענו למצב של ריב קשה או הפרדות לזמן מסוים. תמיד היא דאגה להבהיר שזה ממש לא בשבילה הריבים האלו ותמיד רצתה שהכל ילך על הצד הטוב ביותר. אף פעם לא חתרה לשם.
אני מצידי, אוהב אותה אבל מתחילת הקשר הפריע לי שאנחנו לא משדרים על אותו גל מבחינת השכלה, לימודים וכו׳
גם תחומי העניין המשותפים שלנו ונושאי השיחה המשותפים- לא באים בד בבד, וככל שעובר הזמן זה משפיע יותר ויותר.
אני אוהב אותה אבל לא באותה רמה שהיא אוהבת אותי. אני מעריך אותה ומהופנט מטוב הלב שלה ומהתכונות הטובות שלה אבל מרגיש שזה לא זה. לא יודע איך להסביר פשוט מרגיש שזה לא זה וככל שעובר הזמן התחושה מתעצמת. משהו בחיבור הזה פשוט כבר לא עובד כמו פעם אבל כל פעם משהו עוצר אותי מלעשות את המהלך. אני בן 27 שזה גיל יחסית מאוחר לסיים קשר כזה רציני ולהתחיל אחד חדש כשיגיע הזמן, וגם היא כבר לא ילדה בת 20..
אני כל היום שקוע במחשבות ולא יודע מה לעשות..
ברור לי שתרשמו לי תגובות בסגנון של עדיף עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר אבל אני באמת לא מצליח לחבר איזשהוא תהליך פסיכולוגי עם עצמי בו אני מתחיל את זה..
אשמח לעזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות