אני וחבר שלי עוד מעט ארבע שנים ביחד. אני יודעת שזה ישמע כמו קלישאה וכמו כל חברה שמדברת על חבר שלה..אבל אני אוהבת אותו בצורה שאין לי איך לתאר, הוא היה איתי במקומות הכי אפלים שהייתי בהם, הוציא אותי מכל דיכאון שהטבעתי את עצמי בו..אפשר להגיש שגם הציל אותי לא פעם מעצמי. הוא כל מה שיכולתי לבקש בבחור, וכדי לא לגרום לכם להקיא מהקיטשיות פשוט אסכם בזה שאני רואה אותו בעתיד שלי בלי שום ספק וגם הוא אותי..וזה למה הוא הציע לי לפני חצי שנה..ובהתחלה אמרתי לא כי חשבתי שזה מוקדם מדי, והוא לחץ קצת (יאמר לזכותו שהוא מעולם לא לחץ עליי בשום נושא), והסכמתי. אתמול דיברנו על זה, והוא אמר שהוא מאוד מצטער על זה שלחץ עליי ושצדקתי שזה מוקדם מידי (כי התכנון הוא רק אחרי הצבא ונשאר לי עוד שנה וחצי בכיף עם פוטנציאל לקבע)...והוא לקח את הטבעת (בהסכמה שלי כמובן) אבל אני מרגישה כאילו זה יותר מזה..כאילו אני לא יכולה להסתכל עליו באותה אהבה מאז ש"דחינו" את האירוסים..כאילו הוא וויתר עליי כי משהו בו השתנה, אולי כי הוא לא רואה בי יותר כמישהי לעתיד שלו, כי הוא זה שפתח את השיחה.
הביטחון העצמי שלי בתחתית והמחשבה על זה כל כך מפחידה אותי ורק מרחיקה אותי ממנו...
מה לעשות עם זה? יש לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית שבוע הבא (אני סובלת מהרבה מצבי רוח ודיכאונות מטראומות בעבר וחשבתי ללכת לטפל בזה)-אני לא יודעת עד כמה היא תעזור...להעלות את זה מולה בכלל? החשק המיני שלי גם בתחתית בזמן האחרון יותר מבדרך כלל ואני יודעת שזה מרחיק אותו ממני יותר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות