מאז ומתמיד הייתי בעלת "פתיל קצר" .
לרוב אני בחורה מאוד עדינה וחמודה, אבל יש מקרים שבהם אני מגיעה לנקודת רתיחה, שבה עולה לי מין סך שחור כזה, אני לא מספיקה להבין מה אני עושה ואני מוציאה את האגרסיות שלי בצורה אלימה , זה קורה בעיקר עם אמא שלי.
אמא שלי היא האדם הכי יקר לי, ובצורה אבסורדית כל הזעם שלי מופנה כלפיה.
כשאני נמצאת בחברה, בחוץ עם חברים ואנשים אחרים זרים גם אם אני ממש עצבנית אני אעדיף לבלוע הכל ולא להוציא את זה החוצה, או שאתעצבן בצורה ממש מתונה.
אבל כשאני בבית ויש איזשהו משהו שמעצבן אותי, אפילו משהו שבעיני אחרים יחשב לשטותי, אני מסוגלת לזרוק כל מה שנמצא על לידי בזווית של העין שלי. תגובה אימפולסיבית שכזאת.
לדוגמא עכשיו לפני 20 דקות בערך אמא שלי אמרה משהו שעצבן אותי בזמן שישבתי וצפיתי בטלויזיה, ופשוט בלי יותר מדי מחשבה זרקתי לכיוונה את השלט של הטלויזיה בעוצמה, ואז גם הפכתי עליה ארגז של נעליים שהיה לידי.
ברגע שאני עושה את הדברים האלה קשה לי לשלוט בעצמי, זה כאילו שהמוח אומר לי שאסור ואני לא צריכה להתנהג כך לאמא שלי, לאדם שהכי חשוב לי בחיים, אבל הגוף עושה פעולות משל עצמו. פתאום בשניה מתחילות לי דפיקות לב מואצות , ואני מרגישה את הזעם משתלט עליי. כמה שניות אחר כך פתאום אני קולטת מה עשיתי ואני מרגישה מאוד רע. אני רוצה לשנות את ההתקפים האלה ולעזור לעצמי , לפני שזה יתפתח למשהו יותר חמור.
אני חושבת שאני מוציאה את הכעסים שלי בצורה אלימה משום שאני לא טובה במילים, והכישורים החברתיים שלי לא הכי טובים שיש.. קשה לי להתמודד עם בעיות בצורה מילולית, אז אני אוטומטית מרימה ידיים .
בבקשה תנסו לא לשפוט אותי, כי אני יודעת שהמעשים שלי חמורים...
אל תגידו לי "תנסי לספור עד 10" או דברים בסגנון כי ברגע שיש לי התקף עצבים אני לא חושבת על כלום חוץ מהדבר הכי קרוב ליד שלי שאוכל לזרוק ולשבור.
אין לי כסף לפסיכולוגים יקרים ואני ממש לא רוצה לקחת כדורי הרגעה...
עוד מישהו חווה מצב שכזה, והאם יש פתרון?....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות