תחושת תסכול, ״זה לא אתה זה אני״ נפרדו שנינו בכינו ודרכינו נפרדו..

נתחיל מזה שאני חילוני היא מסורתית שומרת מצוות.
אני בן 25 היא בת 22.
הכרתי אותה דרך חבר משותף.
נפגשנו, דיברנו הכרנו אחד את השני , מבלי ששמנו לב התקדמנו מהר מאוד אני ידעתי מהתחלה שהיא האישה של חיי אני אהבתי את מה שראיתי, אהבתי את השריטות שלה. בנוסף לקחתי על עצמי אחריות וקירבתי את עצמי לדת בשבילי ובשבילה.
לאחר חודשיים של זוגיות היא רצתה שאני יבוא לבית הורייה שהם יכירו אותי.. זה גם בא ממני שהיה חשוב לי שההורים שלה יראו ויכירו אותי שידעו שהם יכולים להיות רגועים שהבת שלהם נמצאת בידיים טובות.
אז כן עשיתי אצל ההורים שלה את השבת ישנתי אצלהם והם אירחו אותי בכבוד וביושר.
יום למחרת היא מתקשרת אלי ומבקשת ממני שהיא רוצה לדבר..
ידעתי שזה שיחת פרידה.. וכן קיבלתי את זה בצורה לא הכי טובה אבל צריך להמשיך הלאה..
אז באתי אליה וכמובן המשפט הקבוע ״זה לא אתה זה אני״ נפרדו שנינו בכינו ודרכינו נפרדו..
היא טסה לשבוע לאירופה לנקות את הראש אך היא לא הצליחה להחזיק מעמד.
ויצרה איתי קשר ואמרה לי שהיא רוצה שנחזור..
ושהיא אוהבת אותי ..
שהיא חזרה מאירופה קיבלתי אותה אבל עם חששות לא ברורות מה צופן לנו העתיד וידעתי שגם יש את הבעיה עם המשפחה שלה שלא כל כך מקבלת את הקשר שלנו.
אבל בכל זאת נתתי שוב צ'אנס לקשר שלנו.
חלפו כמה שבועות,חודשים הרגשנו שיצרנו מושג חדש לאהבה. שנינו ידענו שזה לא אובססיביות זה פשוט משהו מיוחד וטהור.
בשבוע האחרון ההורים שלה הפעילו עליה הרבה לחץ שהם אומרים לה שהיא לא מאושרת והיא כבויה בפועל איך היא יכולה להיות מאושרת בזה שכל הזמן מפעילים עליה לחצים..
בשבוע שעבר היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה ההורים שלה כל כך נגד ואיך זה שהם לא רואים שהם גורמים לה ולי לנזק..
בנוסף בשבוע האחרון חברה שלה נפטרה והיא לקחה את זה כל כך קשה שפשוט אין לה כח להתמודד עם כלום והיא רוצה פשוט לברוח מהכל..
ניסיתי לעשות הכל שהיא תבין שזה פשוט מכשולים החיים הם מכשול אחד גדול , ואין בררה צריך להילחם מלחמה תמידית. אין לדעת מה צופן לנו העתיד..
אבל היא עברה יותר מדי שפשוט היא רוצה להתנתק מהכל. כולל גם ניתוק/פרידה ממני.
לא קל לי ואני שואל את עצמי למה זה צריך להיות ככה..

סליחה על החפירה אבל הייתי חייב להוציא.