לגמרי,אפשר להבין את זה
הי לכולם,אני בת 21 ומגיל 18 חיה בתל אביב,זה ידוע שבעיר יש אווירה מיוחדת שקשה להסביר,שזו עיר ללא הפסקה,שהכל קורה בה אבל מעבר לזה סוף סוף מצאתי בית,הרגשתי שם שאני קשורה למקום,נשמתי את העיר בכל יום והרגשתי שייכת.
מאלף ואחת סיבות חזרתי לבית הוריי שרחוק מהמרכז והחלטתי לעשות זאת לגמרי בעצמי משיקולים והיבטים שלי על החיים מהמון בחינות,ובכל זאת אין יום שעובר בלי לחשוב על החיים שלי שם.כרגע,אני מוכרחה לעבוד בעיר שבה גרים הוריי כי אין לי ברירה אחרת אבל אני מוצאת את זה כל כך קשה לביצוע.לא מפינוק או שום דבר כזה,הגעתי לתל אביב בגיל 18 בגלל התעללות במשפחה,והתחלתי את החיים מאפס והתפייסתי איתה בחזרה,העניין הוא שהכל כל כך שונה,שונה מדי ואני לא מצליחה להתחבר לשום אדם או מקום או לתרבות המקומית. זה כאילו שאני נהפכת לשני אנשים שונים,בתל אביב אני זורחת,פורחת ומלאת ביטחון עצמי וחיוכים ולעומת זאת בדרום אני מרגישה כמו חייזר שלא קשור בשום אופן ולא רוצה לצאת מהבית.אני אחסוך את הכסף ואסדר את המסלול כי עברתי דברים קשים יותר ואני מסוגלת לעבור את זה כמו כלום.אבל האם זה נורמלי שאני מרגישה ככה ומה אפשר לעשות עם זה?!
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025