מבן אדם שמח וספונטני לחשיבת יתר ובאסה

היי אסקל פיפל..
אני חווה איזו בעיה כמה שנים שמבן אדם ספונטני שמח וחסר מחשבות הפכתי להיות בן אדם כבד שרק חושב על העתיד ונמצא בחרדה קיומית של מה יהיה ומה יהיה וכל היום בלחץ עם מחשבות טורדניות שלא עוזבות.. אני טיפוס חרדתי אגב נלחץ בקלות..
זה פוגע לי בכל האורח חיים כשאני בלימודים הראש שלי לא שם וכשאני עם החברה הראש שלי לא משוחרר והיא רואה עליי כשאני לא משוחרר וזה מפריע לה כבר כל הכבדות הזאת כי היא מושפעת ישירות ממני וזה הופך אותה לעצובה.. התחלנו זוגיות לפני חצי שנה ובהתחלה הייתי ממש קליל וזה נורא התהפך נהייתי מחושב
אני עושה עניין מכל דבר והופך עכבר לפיל תמיד מתעסק בעומק במשמעות ולא יכול סתם ככה לשבת מול הטלוויזיה כי זה נראה לי בזבוז זמן ודווקא כשאני מול הטלוויזיה בזמן האחרון המחשבות נרגעות.. למה הפכתי לסוקרטס ולראש פילוספי ולמה הכל חייב להיות אצלי עם משמעות ועומק?? כל המחשבה על בזבוז זמן התחיל לפני כמה שנים שקראתי ספר ניו אייג על החיים והיה כתוב על כמה שמבזבזים את הזמן ונורא הושפעתי ממנו וכללי אני קורא ספרים פילוספיים.. אני פרפקטציוניסט וחי לפי לוז מדוייק חודש מראש וחי ממשימה למשימה ואני מתחיל לקבל את הראש שזאת לא הדרך כי אני לא נהנה כמה שנים האמת שלא נהנה מאז שהתחלתי להתנהל ככה ונהנתי כשהייתי חי חיים ספונטניים וספונטניות הייתי חי והייתי גם הרבה יותר יצירתי אבל אני מםחד שמספונטניות בסוף לא אגיע לשום מקום.. מחפש רק משמעות ורוצה לחזור לעבר שהיה פשוט כיף מהנה ובלי המחשבות המיותרות האלה.. בא לי פשוט לחיות ולהנות סתם ככה ואין בעיה עם דאגות אבל שלא ייפגעו לי בזוגיות וביצירתיות ובכל האורח חיים שלי... אין לי מושג מה לעשות ואיך לשחרר את הכבדות ולחזור להיות ספונטני.. מבחוץ אני בן אדם הכי שמח מצחיק וספונטני ורק מי שמכיר אותי לעומק פתאום רואה טיפוס כבד.. אני תמיד בבעיות על מחשבות כלכליות של מה יהיה עוד 5-10-20 שנה ואיך אני יסתדר עם המצב הכלכלי בארץ.. אני מקדיש את חיי לעבודה ללימודים והפסקתי להתראות עם חברים.. בקיצור הרבה דאגות ואני רוצה כבר שקט נפשי.. מטיפוס מעניין אנרגטי וספונטני הפכתי לטיפוס אפרורי משעמם חסר אנרגיות מחושב מלנכולי ולא רגוע..
לא רוצה חיים כבדים וזה באמת מפחיד אותי שזה לא ייגמר אף פעם ולחברה שלי ולכולם יימאס ממני ואני ישאר לבד..
החשיבה שלי והתנהלות שלי היא שגויה ואני רוצה לשנות את זה ואין לי מושג איך..
התחלתי להתבודד ולהתכנס בעצמי וחברים שנורא נהנתי איתם היום אני כבר לא נהנה ולא מוצא בהם עניין מהשינוי שעברתי בשנים האלה.. השיחות קצת תקועות ואני יודע שזה באשמתי ומהתהליך שעברתי..
השנה התחלתי ללמוד וסיימתי שנה א' ואניעדיין מרגיש אבוד ומבולבל מהחיים תוהה מתי הבלבול יגמר.. נראה לי שכל הפאניקה נגרמת מזה שאני חי בחוסר וודאות ומה יהיה עם החיים שלי.. אם זה משנה משהו אומרים לי הרבה פעמים שיש לי נפש של אמן שאני רגיש ומודע לדברים..
בקיצור אני לא מי שהייתי ועצוב לי על זה.. מה ההצעות שלכם ודרכי ההתמודדות לחיים יותר שלווים רגועים ומשוחררים או בכללי לחזור לראש כמו בעבר שהיה לי טוב ולסובבים שלי טוב איתי???