היי. אני בת 18 ויש לי חבר כמעט חצי שנה. הוא בן 19 והוא החבר הראשון שלי ואני לא החברה הראשונה שלו
אבל אנחנו כן הראשונים אחד של השני ... ;)
בכל מקרה, אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד. אני אוהבת אותו ברמה שלא ידעתי שאפשר לאהוב מישהו. הוא בן אדם מדהים וטוב לב, אכפתי כל כך ואוהב אותי.
אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו, באמת. אני רוצה לבכות רק מהמחשבה עלינו פרודים.
אני שונאת שאומרים לי ״חכי, זאת האהבה הראשונה שלך, יהיו לך עוד. את תיפגעי ותתאהבי עוד הרבה פעמים בחיים״. אבל אני באמת יכולה לדמיין אותו בתור האב של לילדים שלי. אני יכולה לדמיין אותנו גרים בבית ביחד עם משפחה וכלבים. חיים מאושרים.
נכון שאני צעירה וזה החבר הראשון שלי. אבל אני פשוט יודעת את זה. אני יודעת שהוא ואני זה עד הסוף.
נכון שאני לא טועה? נכון שיש מקרים כאלו? אני לא צריכה לצאת מהאשליה הזאת בזריז נכון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות