לפני כמה חודשים נפרדתי מבן זוגי, היינו ביחד שנה וכמה חודשים,הזוגיות שלנו הייתה טובה הייתה תקשורת טובה היינו זוג יפה והכל הצליח חוץ מהעניין של ההורים שלא אהבו אותו, תחילה הם לא הכירו אותו בכלל ושפטו אותו לפני שהכירו באמת את הבנאדם הם טענו שלא יהיה נו טוב בעתיד ושאין לו שאיפות ולא יוכל לבסס אותנו כלכלית (שנינו היינו חיילים באותו זמן, היה קשה אבל עדיין חיילים) אני תמיד האמנתי שביחד אנחנו נוכל להגיע למקומות רחוקים ולהגשים חלומות ביחד גם אם זה לחיים צנועים מבחינת מגורים וכלכלה, הוא אהבת חיי תמיד הערכתי אותו והייתי ישנה אצלו כל הזמן המשפחה שלו היו המשפחה השנייה שלי, כן הוא פגע בי הרבה בדברים שניסה להסתיר ממני בטענה שזה לטובתי כי הייתי מתעצבנת סתם למרות שהבהרתי לו הרבה פעמים שאני מעדיפה שהוא יספר לי הכל ונדבר על זה כמו בוגרים, לאט לאט עם הזמן כבר היה עליי הרבה מאוד לחץ מבחינת ההורים שהציבו כללים לא לסוע אליו יותר ולא להיפגש איתו ושניפרד, נכון לא תמיד הסתדרנו וכן היינו רבים אבל היינו מתגברים על הכל ולקראת הסוף נפרדנו וחזרנו וכך שוב ובפרידה השלישית כבר החלטתי שלא נחזור וזה סופי, עדיין דאגנו אחד לשני אחרי זה ואנחנו עדיין אוהבים השאלה היא האם יש תקווה לקשר כזה? חשוב לציין שבמהלך הקשר היינו מאוד רציניים אחד כלפי השני ודיברנו על חתונה ומגורים משותפים בעתיד, עברו כמה חודשים מאז הפרידה ואף פעם לא הפסקתי לחשוב עליו אבל משום מה עכשיו יותר חסר לי לדבר איתו, אם כמה שנפגעתי ממנו אני עדיין אוהבת אותו וחושבת שאולי כן יש מקום לתקן מתלבטת אם לתת הזדמנות נוספת אחרי הכל.. אנחנו זוג יפה שמשלים אחד את השני גם אם אנחנו ממעמד כלכלי שונה, ההורים שלי מבוססים טוב כלכלית אבל אני מרוויחה את הכל בעצמי, ומקווה לעבור לגור בדירה אחרת בגלל שאני לא מסתדרת איתם, לא יודעת אם לנסות שוב איתו אחרי שהייתה לנו הפסקה אחת מהשני או להקשיב להורים ולהמשיך הלאה.. תודה מראש על על הסבלנות והעצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות