אז ככה,
אני בן 28, מסיים תואר שני, אמנם עדיין גר בבית אבל אני מרגיש בטוח שאמצא עבודה ואז לאחר מכן למצוא מקום לגור בו אולי דירה עם שותפים.
חוץ מזה אני נראה בסה"כ סבבה (אני מודה שלא יזיק לי קצת כושר, אבל זה צריך לעשות בשביל הבריאות ולא רק בגלל הקטע של בחורות, למרות שזה מן הסתם לא יזיק לזה), חברותי, ומרגיש שאני בסה"כ במקום טוב בחיים. אוהב לצאת לרקוד סלסה ומקבל שם המון מחמאות מבחורות על איך אני רוקד ומוביל טוב ויש כאלו שמחפשות אותי ספציפית ואומרות שהן רצו לרקוד איתי ספציפית כי אני אחד מהרקדנים היותר טובים שהן מכירות.
מצד שני, לא ממש מצליח לי בנושא הבחורות (באופן אירוני למדי). אני מנסה כל כמה זמן להתחיל עם בחורות, חלקן מהריקודים אבל מעט מאוד מסכימות ומוסרות טלפונים ואפילו פחות מאלה הופכות לדייטים. הייתה לי רק חברה "רצינית" אחת בחיים בגיל 26 (וזו הייתה גם החברה הראשונה שלי אי פעם) אבל זה בקושי שרד 3 חודשים. מאז לא היה לי כלום, רק 3 מקרים של בחורות שבהן זה התגלגל למצבים פיזיים שהם יותר מסתם נשיקה אבל לא הפך למשהו רציני כי או שאני או שהצד השני לא היה מעוניין בלהמשיך עם זה.
לקראת סיום התואר אני מרגיש מאוד מתוסכל ובודד, לא מבין למה בריקודים אני מרגיש כל כך בטוח בעצמי אבל ברגע שזה מסתיים זה כאילו מישהו עושה סוויץ במוח שלי למצב "כבוי" או משהו כזה.... זה לא שאני לא יודע לנהל שיחה או משהו כזה אבל אני פשוט מרגיש שאני לא יודע איך אמורים להתנהג בצורה כזו שלא תבריח מישהי..... העובדה שהיו לי כמה דברים בעבר מוכיחים לי שהיכולת הזאת נמצאת שם איפשהו, עמוק בפנים, אבל זה מרגיש לי כמו מקרים של "יותר מזל משכל"....... וקשה לי עם התחושות האלו לאחרונה ואני מנסה להבין איפה בעצם אני טועה ומה מחזיק אותי אחורה.
אשמח לשמוע מה עזר פה אולי לאחרים שגם התקשו במשך הרבה שנים בתחום "להשתחרר" ולהבין מה בעצם חסם אותם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות