אני יספר בקצרה את הסיפור שלי אני בן 19 יש לי חברה בערך שנתיים ולפני חצי שנה היה לי תקופה שהייתי מעשן קאנביס עישנתי בערך שנה בהתחלה זה היה כול יום ואז זה עבר לכול שבוע בתקופה הסאת התחלתי שינוי חיובי מילד שלא למד נהייתי תלמיד מצטיין מילד חיזקתי תקשר אם משפחה חברה חברים כולם אהבו אותי הייתי בתקופה הכי טובה בחיים שלי ועישנתי כול שבוע סופש ממש קצת (החברים שלי נשארו לעשן כול יום) אז הרגשתי טוב אם עצמי ואז יום אחד בהיר לא הרגשתי כול כך טוב לא יכלתי לקום מהמיטה והרגשתי חרא כול כך התחילו לי מחשבות דיכאוניות שהתפשטו בכול הגוף הייתי מבואס ממש בוכה כול היום ואז ניכנסתי לבדוק באינטרנט וקראתי שמישהו בגלל שעישן קנאביס אמר שהוא לא מצליח לצאת מזה כול החיים בקיצור ראיתי שחור היה לי חרדה מטורפת ומאותו יום הפסקתי לעשן עשיתי טיפולים פיסכולוגיים עברתי פסיכולוגים חלק עזרו חלק לא כול כך פחדתי שהחלפתי לא היה אכפת לי מי ניסיתי את כולם ואז קיבלתי צו גיוס ופחדתי רצח לספר לא לספר מה לעשות בסוף לא סיפרתי שובצתי כלוחם התגייסתי אני חודשיים בטירונות ולא עישנתי חצי שנה קיצר בטירונות קשה לי רצח אבל אך שהו אני פחות חושב על הדכאון אין לי חרדות ועכשיו יצאתי לרגילה ויצא לי לעשן שלוש פעמים השבוע והיה לי סבבה אבל עדיין כול התקופה שחל הטירונות אני מרגיש לא מחובר למציאות ואני מת לחזור להיות מחובר שדברים יעניינו אותי לא אכפת לי אם כול דבר יהיה ככה או שונה אין לי אך להסביר את זה פשוט כלום לא מעניין אותי אני עושה מה שמבקשים ממני בצורה טובה אבל כלום לא מעניין אותי מישהו יכול להסביר את התופעה אולי זה בגלל סוף הדיכאון והחזרה להיות כרגיל
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות