הוא אומר שהוא אוהב אבל הוא לא רציני, אני נישארת תלויה באוויר, אני אוהבת מדי בשביל לעזוב

הייי , תודה לכל הקוראים והמייעצים...
די הרבה זמן לא כתבתי כאן עצה אבל אני צריכה את עזרתכם , ואני אעשה את זה קצר ..
אז ככה , יש בחור שאנחנו חברים ילדות טובים שהיינו תמיד אוהבים אחד את השניה ..
אני כרגע סיימתי צבא , והוא התגייס מאוחר יחסית מפני שרצה להיות בקרבי אז היו לו כל מיני עיקובים...
הוא בצבא כבר שנה ו8 , הוא משרת בגולני .
לפני כ3 חודשים הוא היה באיזשהי פעילות מבצעית , הוא ועוד כמה חבר'ה ...
בזמן הזה היינו מדברים אחת ל... והקשר קצת נותק ...
מאז שבפעילות הזו הוא ושאר החברים שניפצעו בדרגות שונות , לשמחתי הוא יצא בנזק קל , הוא שבר את הרגל וכמה פציעות שהבטיחו שיעברו ..
לא הייתי מודעת לפציעה , עד שאיכשהו שמעתי מחברה משותפת , התעצבתי אבל שמחתי שהוא בסדר ולא קרה לו משהו גרוע יותר ...
באותו יום אני זוכרת שחשבתי לעצמי האם כדאי להתקשר \ או לשלוח הודעה \ או פשוט לחכות ליום למחרת וללכת לבקר ...
החלטתי לחכות אם זה ליום למחרת ...
פתאום למחרת לאחר יום העבודה אני רואה שהוא שלח לי הודעה , הוא התחיל לדבר איתי פה ושם וגם סיפר לי מה קרה, זה התגלגל והוא אמר שהוא רוצה להיפגש איתי ולדבר איתי בארבע עיניים ...
הסכמתי , מפני שהדברים לא יסתדרו חזרנו לדבר על בסיס קבוע יום יום ...
שבוע לאחר מכן קבענו יום וניפגשנו, הוא החליט לספר לי על הרגשות שלו , הם כמובן הדדים והוא אכן הזכיר לי שהוא יודע זאת ואין לי מה להסתיר , אין צורך לספר כאן את רמת האהבה שלי אליו כי באמת שאין לה סוף ...
הוא כל הזמן שולח לי כמה שהוא אוהב אותי , שאני אשמור על עצמי אם אני יוצאת , הוא פחות אוהב את זה שאני מדברת עם בנים אחרים , ותמיד מזכיר לי כמה שאני חשובה לו , והמקרה הזה גרם לו לפתוח בפני כי "אין לדעת מה יביא יום" .
אז ככה הכל ניראה מושלם פה אבל זה לא באמת המצב , הזמנים שאנו ניפגשים הם בפרק זמן ארוך וזה נורא מקשה עלינו ..
אני גם לא יודעת מה הסיבה לכך אבל ככה :
הפעם האחרונה שניפגשנו היה לפני חודש , אולי אנחנו לא זוג רשמית , אבל תמיד הוא שואל לגבי זה , אבל איך ניהיה אם גם עכשיו שכרגע אתה נימצא בבית איננו ניפגשים.
לפעמים אני חושבת שהוא מעדיף את החברים שלו. הוא יום יום ניפגש איתם אבל לא מציע לי להגיע , אנחנו מדברים כל יום אבל אני מעדיפה לראות אותו...
הוא גם תמיד מרגיש פחות שווה ..
הוא תמיד אומר שהוא לא מתאים לי , מפני שאני יפה מדי , והוא לא באמת ניראה ממש טוב , אז אני מסבירה לו שבעיניי הוא כן, (החוסר ביטחון נובע בגלל שהוא קצת מלא ) הוא גם תמיד אומר לי שאין לי מה לחפש איתו כי הוא טיפש , יש לו טעיות כתיב יש לו בעיה שאיבחנו אצלו "דיסלקציה" לא משהו חמור , ואני תמיד מסבירה לו שזה לא מה שחשוב כי אני יעזור לו ללמוד ויהיה איתו תמיד ....
אם להגיד את כל האמת , אם זה היה מישהו שהייתי רואה שיש לו בעיות כתיב לא הייתי מדברת איתו כלל , אבל איתו זה אחרת אני כן רוצה לעזור לו ולהראות לו שאפשר ...
אני לא עונה לאנשים שמעונינים להכיר , יש לי די הרבה בקשות ואני מרגישה שאף אחד לא מעניין אותי כמוהו , אבל האדישות שלו הזו הורגת אותי , אני לא רוצה כל הזמן להתגעגע אליו , אם הוא היה בצבא הייתי מקבלת את זה , אבל גם כשיש אפשרות הוא לא עושה מאמץ ..
לדוגמא אתמול הוא שאל מה את עושה אחרי שאת מסיימת לעבוד אמרתי לו שאני לא יודעת עדיין , ושסיימתי התקשרתי אליו הוא אמר לי שהוא יושב סתם עם חברים , ומרגע שלא הציע לי אמרתי לו שאני יוצאת , וזה מה שעשיתי , והוא אומר טוב תהני ותשמרי על עצמך , וזה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים ...
הוא ידע שהוא יכול להציע אבל בחר שלא ...
עד שחשבתי אז שהכל הסתדר אז לא, אני חושבת שאני פשוט אמשיך הלאה כי אין טעם לחכות , זה גורם לי להיות כל יום עצובה ולחשוב על זה , הייתי מוכנה לתת לו הכל ,לעזור לו,להיות איתו ולחזק אותו כל הזמן...
אבל אני מרגישה שאין טעם
דיברתי איתו על זה שהאם אי פעם הוא אהיה רציני ומתי הוא יתבגר קצת יותר ואני מקווה שלא אהיה מאוחר יותר , אז הוא אמר "גם אני מקווה"

אז האם אני צריכה פשוט להפסיק הכל ולהמשיך הלאה ? אבל מה לעשות שאני אתגעגע , ומה לעשות כשהוא ישלח הודעה או יתקשר , אני באמת לא יכולה להמשיך לסבול את זה יום יום זה מקשה עלי..
נורא תודה למי שעוזר