אני חייל בן 20 משרת כנהג.
אני כל חיי נאבקתי באותה בעיה כל הזמן, החרדה החברתית.
הייתה לי שיחה עם חב ר שמהגיל מאוד קטן אנחנו יחד מהגן בערך.
והוא אמר לי שהגיע הזמן שאעשה צעד קטן ואלחם בבעיה והציעה לי ללכת לבר.
אבל נורא קשה לי איתו כי אני חשוך לידו הוא מכיר את התנועות שלי ואת הרגשות ומה שאני מרגיש לפי התנועות. ובגלל זה סירבתי וידעתי שאני אכתוב כאן על זה שאלה.
ידעתי שאני אשב וישן כל היום ואבכה לבד בגלל שנכנעתי לפחד.
ידעתי שאני אשבר בגלל זה.
אבל אני לא מפסיק לדמיין אותו צועק עלי שאני כל חיי אשאר אפס פחדן. שאני אמוץ עם הידיעה שלא עשיתי כלום בחיים.
זה כל כך קשה לי אני לחוץ ומרגיש חלש.
אבל התיאור הכי מדויק זה שהפחד הזה גדול ומפחיד ומפלצתי ואני פשוט קטן לידו. זה האמת!
מה לעשות כדי להתמודד עם זה?
איך להתמודד?
אני יודע מה הדבר הנכון אבל איך להתמודד.
אימא שלי שמה לב שמשהו קרה והסברתי לה כי הצורך לשתף גבר עלי.
היא אמרה שנגש לקבן ואם אני אל אסתדר עם הקבן אז נלך לפסיכולוג אזרחי.
תודה לכל מי שקרא וענה מעריך את זה מאוד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות