לא מתגבר, לא רוצה להשאר תקוע ומוכן לתת הכל כדי לקחת את עצמי בידיים

אף פעם לא כתבתי משהו באיזה פורום , משהו בסגנון מורחב וכזה על עצמי בשום מקום ..
קראתי המון אנשים שכתבו והפכתי את גוגל אולי יש מישהו במצבי ומהתגובות שהוא קיבל אני אסתפק, אבל אתם כבר יודעים .. זה לא עזר,
כנראה שבכתיבה משהו אצלך מתפרק וזה חלק מהתהליך שאתה באמת צריך.
בכל מקרה אני כבר בן 22 אוטוטו 23, היו לי המון בנות , חברות , סטוצים איך שלא תקראו לזה.. המון.
אבל הכל התחיל כשהייתי בן 15 , הכרתי את אור . היינו לומדים יחד באותה שכבה והתאהבנו , ראיתי אלפי סרטי דרמת אהבה אבל חבר׳ה.. היינו פי 10 יותר מאוהבים מהסרטים , היינו כל כך טובים ביחד שהיינו מדברים שעות בטלפון עוד בתקופה שהיה טלפון של הבית שכל דקה היתה עולה ים של כסף , היינו ביחד 4 שנים כמעט עד שהתגייסתי , הייתי גדול מהשכבה ככה שהתגייסתי מאוחר , נתתי לאישה הזאת את הלב שלי שכל ריב היא הייתה הצודקת , הייתי מאוד תלותי בה היא היתה ה״אלפא״ האישה החזקה במערכת היחסים שלנו .. בגדול הייתי סמרטוט שכל מילה שלה היתה אמן.
מערכת יחסים עם המון יופי והרבה ריבים , מערכת יחסים רגילה כמו כל מערכת יחסים רק שבאמת אהבתי 100% מהלב שלי , ולפני שהתגייסתי הגענו לפרידה האחרונה מבין רבות,הסופית.
בהתחלה היה לי שיא הקושי לא אכלתי שום דבר וכל מבט אל העתיד היה שחור , כאילו אין עתיד בלי האישה הזאת לצידי בלי האוויר שלי הכוח שלי האור שלי.
התגייסתי ועבר הזמן והכרתי המון בנות , אבל אף פעם לא היה לי לאף אחת מהן שום דבר באמת חוץ ממשיכה שנגמרה ישר אחרי הסקס.
אני מרגיש רקוב , כאילו אף אחד מהחברים שלי לא באמת מבין אותי וזה כבר המון המון זמן , לא מדובר פה בתקופה או בתהליך שאני יעבור אותו כי חלפו כבר 4 שנים כמעט מהפרידה . לא הולך לי בעבודה , לא הולך לי כבר עם בנות ואני יוצא להמון מקומות ומדברות איתי הרבה בנות ואני איתן ויש זרימה אבל אני כבר לא לוקח את זה למעבר כי זה כמו לופ שחוזר על עצמו והלב שלי סגור ולא רוצה אפילו להכיר מישהי .. כאילו הכל רקוב ובכוח , כל לילה מסתיים בפייסל עם איזה חבר ואני מגיע למיטה מחוסל ריגשית עם יש מחשבות ים , של מה הבעיה בי , איך אני עובר את זה אני לא בנאדם מטומטם , יש לי המון חברים אני מצחיק ונראה טוב . אם מישהו ינסה לפתח איתי שיחה היא לא ישים לב בחיים עליי שאני גמור מבפנים כי אני בחיים לא מראה את זה. תמיד אמרו לי אתה תהייה שחקן בטלוויזיה.
בגדול ולסיים את הפריקה המבולבלת הזאת .. אני רוצה לדעת אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לגרום לשבר הזה שהיא השאירה אצלי כל השנים האלה להעלם.
הרבה פעמים אמרתי לעצמי זה בכלל לא קשור אליה ושזה משהו שקרה ונוצר בגלל הגיל , שהוא גיל מבלבל אחרי צבא או בגלל בעיות בבית או זה או פה או שם , ניסיתי להבין מאיפה הריקבון הזה אבל כשאני הולך אחורה זה מגיע לאותה נקודה , ומחזיר אותי לאור , האקסית שמאז הפרידה איתה הריקבון הזה התחיל.
חייבת להיות דרך להתגבר עליה ולחזור לחייך ולהנות ומהחיים האלה כי חלאס , זה הגיל להצליח , לעבוד ולהתקדם ולהכיר מישהי ולהתחתן ולהביא ילדים ולגור ביחד , אתם יודעים להתקדם בחיים.
לא רוצה להשאר תקוע ומוכן לתת הכל כדי לקחת את עצמי בידיים , כל מה שאני צריך זו הכוונה נכונה ואין לי עם מי לדבר על זה , החברים אומרים את אותם המשפטים , אמא תמיד מנחמת ומלטפת .. מקווה שמישהו פה ידע מה לרשום לי שיגע לי בלב , מישהו שיתן לי את הפוש הזה הלאה , אני מאמין בסיבה שאני הגעתי לכתוב את כל זה דווקא היום, דווקא פה ובמיוחד שזאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה בחיים שלי .