הי
בימים טרופים אלה בהם המורים נלחמים על השכר, אני, מורה, יושבת ומסתכלת על התלוש שלי (שגם הוא כמובן לא תקין) ולא אכפת לי מהסכום שכתוב שם! אחרי עשור בהוראה השכר שלי הוא בסך הכל לא רע בכלל, אך העבודה... אוי העבודה הזאת שאינני יכולה לסבול אותה יותר! לא אפרט יותר מידי מה כל כך נורא בעבודה הזאת - זה מיותר, ארוך וגם ככה זר לא יבין. רק אומר שזה לא היה כך בשנים הראשונות, אהבתי את העבודה, אך המערכת והילדים (והוריהם) פה הופכים יותר ויותר גרועים עם השנים ונגמר לי, זהו!
אני שונאת ללכת לעבודה, אני קמה כל בוקר עם מועקה קשה ועם דפיקות לב מהירות, בלילה אינני ישנה כי הראש מלא במחשבות על העבודה וכל דקה שאני צריכה להשקיע בבית על העבודה הארורה הזאת היא מבחינתי מיותרת ולא שווה את המאמץ. אני נראית נורא פיזית, אני בוכה לא מעט והמשפחה שלי מתרסקת לי מול העיניים.
כבר החלטתי שאני עושה שינוי מקצועי, אך כמובן הוא צריך להיעשות בהדרגה. בתוך תוכי אני מרגישה שאני חייבת לעזוב עכשיו! אך לעזיבה באמצע שנת לימודים יש השלכות, והמשמעות היא שכנראה לא יעסיקו אותי במשרד החינוך לאחר עזיבה כזאת. שלא תטעו, אני לא רואה את עצמי בעתיד במערכת הזאת ועושה צעדים כדי לצאת ממנה, אך בינתיים אני צריכה עוד להתפרנס תוך כדי עשיית השינוי.
אני מנסה להגיד לעצמי תחזיקי מעמד עוד שנה שנתיים זה הכל, אך אינני יכולה, הסבל היומיומי הוא נוראי. בעלי וחברים אומרים לי תנתקי את הרגש מהעבודה, תבואי כמו רובוט ותעשי את המינימום ולא מ"מ מעבר ומי שרוצה שילמד ומי שלא לא, זו לא בעיה שלך! אני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה.
אני יודעת שאם אתפטר עכשיו יש סיכוי שאהיה מובטלת גם כמה חודשים ולא ברור לי גם מי ייקח אותי למשהו אחר כי קורות החיים שלי מאוד ברורים - אני מורה! מצד שני אני יודעת שאם אמשיך ללכת לעבודה הזאת אני אתמוטט סופית ויקרה אסון בבית במשפחה שלי. אני גם מפחדת להיות מובטלת, לשבת בבית, להיות מוצפת במחשבות של מה יהיה? ובמה אעבוד? ואיך אתפרנס? אני במבוי סתום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות