טוב אז ככה אני בן 22 מעפולה. אני די בודד , לא נפגש עם אף אחד פשוט חוזר הביתה מהעבודה
לכלום , לא בילויים לא צחוקים לא חברים , פשוט מחשב ולימודים לפסיכומטרי .
בבית לא קל יש הרבה ריבים, אנחנו לא מבינים אחד את השני הרבה צעקות עצבים והמון בעיות מסביב.
מצב הבדידות היה ככה מאז גיל 6 ותמיד הרגשתי בודד באיזשהו אופן (למרות שהיו לי חברים אז ) . פעם חשבתי שזה ייפתר אבל מסתבר שטעיתי.
ניסיתי ללכת לקבוצות ולטיפול (שהיו רחוקות מהבית שלי , בתל אביב וחיפה) אבל זה לא עזר .
כרגע אני עומד בצומת לגבי מה לעשות עכשיו ומרגיש שזו החלטה משמעותית שיכולה לשנות את חיי . יש 2 אופציות שעומדות לנגד עיני
1. במידה ואתקבל , ללכת לעבודה מועדפת של השומר החדש . זו עבודה חקלאית בערבה ומגורים משותפים בקומונה של 15 אנשים
נשמע סבבה וכיף הבעיה היא שאני לא מצליח להיפתח ואין לי על מה לדבר, גם בתיכון וגם בצבא היייתי סגור ובודד ולא חוויתי יותר מידי (יקשה עליי בשיחות מן הסתם)
והפחד שלי היא שכמו כל מסגרת הפער ביני לשאר יבלוט (איך לעזעזל סוגרים אותו?!) לא אצליח להשתלב וזה תהיה עוד חוויה לא נעימה מיני רבות ובזבוז זמן.
2. להתמקד בכניסה ולקבלה ללימודים הגבוהים . תוך כדי לנסות ולהתנדב בפרוייקט לנוער בסיכון שבו פעם אחת בשבוע אני נפגש עם נער שעבר עבירה . בחלק השני של
התוכנית אמורים להיפגש כקבוצה, הנערים וחונכים (סטודנטים לרוב ) ולדון על כל מיני עניינים כקבוצה . בחלק השלישי שהוא פעם בחודש עוברים הכשרה והדרכה שזה נשמע ממש נחמד (יש סיכוי להכיר שם סטודנטים כחברים ? אולי ...)
בנוסף נפתחת קבוצת כישורים חברתיים בעיר שיכולה לעזור לי (ואולי לא) אבל היא מאוד יקרה 200 שקל למפגש, ולא יודע איך היא תהיה ואם בכלל אוהב אותה ואתמיד בה
מצד אחד לא תהיה לי עוד הזדמנות למועדפת הזאת (לא אהיה חייל משוחרר לנצח) , מצד שני אולי זה בכלל לא יעזור לי ועוד פעם ארגיש דחוי ולא אשמור על קשר עם האנשים ואולי עדיף להתקדם בלימודים ולהתנדב ולהכיר שם - אם בכלל זה אפשרי להכיר שם חברים אמיתיים?
אשמח לשמוע את דעתכם, מרגיש שזו אולי ההזדמנות האחרונה לשנות דברים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות