אני לא יודעת מה עובר עליי.
אני חושבת על כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות או לנסות לפחות..
להכיר אנשים חדשים,מקומות..
אני מרגישה שהשינוי הפנימי שלי מתחיל להיות מוחצן גם החוצה.
התחלתי לצאת יותר כשמתאפשר לי עם ידידים וידידות שלי למועדונים וסתם פאבים.
אני מרגישה צורך לרקוד כל הזמן ובא לי להשתחרר עד הסוף ולא לשים פס אבל אני שמה גבול.
אני יודעת שיש לי מראה מיוחד וזה מושך אלי גברים יפים אבל עם כל היופי שלהם האופי פשוט נוראי.
אני נמשכת לגברים אבל פתאום אני מרגישה משיכה גם לבנות.והתנסיתי.
הרגיש ממש טוב האמת.
בלילות לבד אני מתה להשתכר ולדפוק את הראש וקצת להתנתק אבל זה פוגע לי בתפקוד
ואני עבדתי כ"כ קשה כדי להגיע לנקודה הנוכחית גם אם לא מוצלחת שלי.
הזוגיות האחרונה שהייתה לי נגמרה אחרי שלא הצלחתי להרגיש כלום וכך גם היה בנשיקה הראשונה שלי ובסקס הראשון ..
בפעם הראשונה שמישהו אמר לי שהוא אוהב אותי גם לא הרגשתי כלום.
אני חושבת שאף פעם לא הצלחתי להתרגש ממשהו או מישהו.
אני מוקפת אנשים ועדיין אני מרגישה שאף אחד לא מצליח להבין אותי,
אני בודדה בתוך עצמי וזה עצוב.
אתם בטח ציירתם לעצמכם תמונה של ילדה אבודה שלא מוצאת את עצמה (ייתכן וזו האמת) ומתנהגת בפזיזות אבל האמת שאני דווקא בחורה נורא רצינית בתחומים שצריך.
אני סטודנטית ועדיין עובדת ב-2 עבודות ומשכירה דירה לבד(!),אני לא מתבטלת לי כל היום כך שאני לא רוצה שתיצרו לעצמכם תמונה של בחורה סטלנית או משהו.
הכי גרוע זה כשאני איכשהו רואה בנאדם שמוצא חן בעיניי סתם ברכבת או ברחוב ויש בי רצון ללכת אליו,לשבת ולספר לו את כל מה שמעיק עליי בתקווה שאיכשהו הוא יציל אותי וזה כמו גוש מעצבן כזה בגרון שכמעט גורם לי לבכות.
מה לעזאזל עובר עלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות