יש לי דימוי גוף נמוך. אמנם לא הייתי בעודף משקל, אבל תמיד הרגשתי מלאה יחסית. זה הוביל לחוסר בטחון וההורים שלי התחילו לי שנה שעברה אימוני כושר.
התחלתי במשקל 50 על 1.59. לא היה שינוי ניכר במראה שלי, רק ביכולת, אבל פתחתי מודעות וגיליתי את חשיבות הספורט והתזונה הנכונה.
אבל, במקום להיות בריאה יותר, זה הגיע לסיטואציה שבה הייתי מחשבת כמה קלוריות הכנסתי והוצאתי ובניתי תפריטים. הייתי מסתכלת על תמונות של בנות רזות באינסטגרם וחושבת איך להיות כמוהן. זה הגיע לסיטואציה שבה לקחו אותי לתזונאית ואבחנו אותי בתור אנורקסית, במשקל 40 על 1.61, בלי מחזור.
התזונאית אמרה לי שאני אמורה להגיע למשקל 47 ועד אז יש לי תפריט ענק תחת השגחה קפדנית ואסור לי לעשות ספורט, כולל בבית הספר.
המטרה שלי לא הייתה להיות רזה יותר - אלא מחוטבת יותר. מבחינתי אני כלל לא מחוטבת, ואני שואפת לבטן שטוחה, רגליים מוצקות ואפילו מעט קוביות.
כשהיא אמרה לי את זה פשוט יצאתי מהחדר. אני מדוכאת, בוכה כל הזמן, ניתקתי את עצמי מהחברה וההורים לא מצליחים לתמוך בי כפי שהם רוצים.
אני מנסה לשכנע אותם בכל פגישה שייתנו לי לעשות ספורט; למצב הרוח ולגזרה. אבל לא, כי אני עלולה לקבל שברי הליכה ולפגוע בעצמי.
אני לא מעוניינת להגיע למשקל 47, ואני לא מעוניינת להיות ללא ספורט למשך שבועות ארוכים כמו שאני אמורה. אני מאבדת מהר את כל הכושר ומרגישה מלאה וחסרת יכולת גופנית שוב. אף אחד לא מבין אותי.
מה אתם חושבים כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות