היי. פגשתי לא מזמן גבר שגדול ממני ב7 שנים פלוס מינוס. בהתחלה הקשר בינינו היה מאוד סתמי, כל פעם שהיינו נפגשים (תמיד עם אנשים אחרים) זה היה כזה שלום ומה נשמע, חצי חיוך וזהו. היתה תקופה בה הוא ניסה להתעלם ממני (ממש הרגשתי את הניסיון שלו, אבל לא הצלחתי להבין למה), ואחרי שבועיים-שלושה בהם פשוט התעלמתי מכמה שהוא הזוי, הוא חזר להיות חביב.
אחרי כמה חודשים בהם יצא לנו לדבר קצת יותר לעומק כשהיינו נפגשים (שוב לא לבד, זה אף פעם לא היה לבד, אלא במסגרת חברתית שהוא סוג של המדריך בה או מארגן אותה) קלטתי שהוא ממש מוצא חן בעיניי, ואחרי כמה זמן שלחתי לו הודעה אישית אחד הערבים, כדי לפתוח עבורו איזה פתח (כי הוא סוג של המדריך ולא ידעתי אם הוא מעוניין ואם זה לגיטימי, אז השארתי את זה בידיים שלו). הבנתי ממנו שהוא רווק ואין לו מישהי כרגע באופק ככה שהרשתי לעצמי גם לפתח ציפיות. הוא מצידו אחרי ההודעה הזו התחיל לשלוח לי הודעות כל יום, ולפלרטט איתי, ואני מצידי שיתפתי פעולה. הבעיה היא שעברו כבר חודשיים, והבנאדם לא יוצא לי מהראש. לאחרונה ההתכתבויות שלנו הפכו להיות קצת יותר יבשות (מצידו לפחות), אבל הוא עדיין ממשיך ליצור איתי קשר יומיומי ולשתף אותי בחיים שלו. אני מרגישה שהתמכרתי אליו, אבל לא חושבת שיש לזה איזה עתיד או המשך כלשהו מבחינתו (אולי כי אני ילדה קטנה מבחינתו, או כי הוא לא יכול להרשות לעצמו בנסיבות הקיימות, למרות שאני ממש על סף עזיבה כבר, עקב מעבר דירה לאזור אחר, והוא יודע את זה).
איך אני אמורה להוציא אותו מהראש שלי? או מהחיים שלי? כל פעם שאני טיפה תופסת מרחק אני מרגישה את הדיכאון גובר עליי וקשה לי לעשות צעד כזה. אני גם בכלל לא מבינה את האיש הזה. מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות