שלום רב ,
אני פונה לכאן מכיוון שאין לי עם מי להתייעץ, איני יודעת לאן לפנות והמצב הזה נורא מתסכל אותי, גורם לי להרגיש אומללה ולהיות רוב הזמן במצב רוח רע.
אני כרגע באמצע השירות שלי (שנה שנייה ) עוד חצי שנה מסיימת. לפני כשנתיים התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר בי - אנשים שאני מכירה ונקשרת אליהם יש לי את הרצון שיהיו רק מסביבי, שישאלו רק אותי, שיגשו ויפנו רק אליי... ברגע שאני רוצה שיש עוד מישהו/ מישהי שהיחס אליו / אליה הוא גם חם וטוב מאותו הבן אדם כמו אליי יורד לי המצב רוח, אני מתחילה להרגיש שאף אחד לא אוהב אותי, שלא אכפת לאף אחד ממני ואני פשוט מתחילה לפתח רגשות שליליים כלפי אותו אדם שמקבל את היחס שאני מקבלת למרות שהוא לא אשם בכלום.
זה קורה לי בהמון סיטואציות וקרה.
בתיכון עם מורים, בשירות לאומי עם אנשים (שזה כמו עבודה), בכל מיני חוגים וכו
אני מודעת לכך שזה לא בסדר ושאנשים לא אמורים להרגיש ככה ואני לא מבינה למה זה קורה לי.
אני תמיד רוצה תשומת לב, אני תמיד רוצה שידברו רק איתי וכל מה שציינתי לעיל. תחושת האכזבה כאשר זה לא קורה לי גורמת לי להיכנס לסוג של דיכאון , עצב ואני פשוט מרגישה שאין טעם לחיים ובוכה. בנוסף, המצב הזה גורם לי הרבה פעמים לשקר ולהמציא דברים על עצמי על מנת למשוך תשומת לב וזה. אני לא יודעת אם זה קשור אבל איני מגיעה ממשפחה גדולה (בת יחידה)
ואני גרה עם אמא בלבד.
אין לי דודים ולא בני דודים כי ההורים שלי הם גם בנים יחידים.
אני ממש אובדת עצות כי אין לי בן אדם מספיק קרוב עם מי שאני יכולה לדבר ולשתף על מנת לקבל עצה.
מה לעשות? האם זה נורמלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות