שלום לכולם!
החבר שלי התגייס לפני שבועיים, סגר שבת ראשונה ובסוף השבוע האחרון בילינו יחד. ישנתי אצלו בשישי ובשבת. כשהיה בבסיס דיברנו כל יום בטלפון והוא תמיד שם אותי בעדיפות לפני ההורים בחלוקת שעת הט״ש (אע״פ שדחפתי אותו לדבר איתם קצת יותר...).
התגעגענו אחד לשניה בטירוף, לא יכולתי לחכות כבר לראות אותו וגם הוא אותי. לצערי באתי אליו רק בערב, פעמיים, כך שהוא היה עייף מאוד. כשנפגשנו התחבקנו חזק כמובן והייתה המון התרגשות, אבל אני מרגישה שכל מה שעשינו בערך היה להתנשק ולישון. דיברנו פה ושם אבל אני מרגישה שלא מספיק, אמרתי לו את זה וביקשתי שיספר לי חוויות, הוא אמר שכל מה שיש לו לומר הוא אומר לי בכל שעת ט״ש וכבר אין לו מה לספר. הוא הוסיף שהוא עייף מאוד ושהוא מצטער שהוא ככה לא מתייחס אליי מספיק, ברור שגיליתי הבנה ולא נטרתי טינה אבל אני לא יכולה שלא לתהות- זה לגיטימי? חברות שכבר התגייסו אמרו לי שהוא עדיין צריך לעכל את השגרה החדשה, ושלא אשפוט אותו. אני מאוד משתדלת לבוא לקראתו אבל המחשבות על כך שהצבא ימוטט לנו את הקשר לא עוזבות אותי. אני משתדלת לשמור על רומנטיקה ויחסים קרובים, מחביאה לו פתקים וממתקים בתיקים שהוא לוקח והוא כן מאוד שמח מהם, אני פשוט כל כך מבולבלת. אנחנו יחד כבר חודשיים אחרי ״דייטים״ של תקופה ארוכה יחסית לפני, אני אוהבת אותו מאוד מאוד ורוצה לעשות הכל כדי שזה יצליח בכל זאת.
אשמח לדעת אם המצב הגיוני ויחלוף כשהוא יתרגל לשגרה החדשה, ובנוסף ארצה לשמוע טיפים איך ״לתחזק״ את הקשר גם בזמנים קשים ומוזרים שכאלה.
תודה רבה! :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות