אני בת 20, סטודנטית לרפואה בשנה א, ואני בתולת שפתיים.
אף פעם לא היה לי חבר ולא הייתי באף סוג של מערכת יחסים זוגית, ובמובן מסוים זה מלחיץ אותי.
אני לא מאמינה בסטוצים או בהתמזמזות עם מישהו זר כדי לסמן וי. אני פשוט לא מסוגלת להיות עם מישהו בלי רגשות.
אחת הבעיות שלי היא שהבחורים שאני מחבבת תמיד תפוסים (מגלה שהם תפוסים רק אחרי שכבר פיתחתי רגשות) ואני לא מאמינה בלהיכנס באמצע כמו שהייתי שונאת שיעשו את זה לי.
ומסיבה שאינה ברורה לי - דייטים מלחיצים אותי - בחור חתיך וחמוד יזמין אותי לצאת ואני אתחרפן ואתחמק ממנו לגמרי. קשה לי לצאת לדייט עם מישהו שרק הכרתי, אני מניחה שזה בגלל שאני לא מכירה אותו מספיק כדי להרגיש איתו בנוח בסיטואציה כזאת. כי תאמינו או לא אני ממש -לא- מופנמת ושקטה ודווקא רוב החברים שלי הם בנים (פשוט במובן מסוים קל יותר איתם מאשר עם בנות).
והכי מלחיץ אותי בעולם זו המחשבה על להתנשק עם מישהו - אין לי מושג מה עושים בכלל בסיטואציה הזו וזה משתק אותי רק לחשוב על להיות בסיטואציה כזו.
הבאסה הכי גדולה זה התסכול - להיות לבד, לחבב ואפילו לאהוב מרחוק בלבד, להיות מוקפת בזוגות ולקנא, ואפילו התסכול המיני (ולא אין לי מושג איך לעזור לעצמי בעניין הזה וכנראה שזה גם לא יקרה - אז בבקשה בלי להזכיר את הנושא הזה בתגובות...).
אשמח להצעות לאיך להתמודד עם בנים (מעבר לידידות) כי אני פשוט לא מצליחה להגיע לזה בעצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025