כן
שלום,
אימי חולה במחלה נפשית כבר הרבה שנים, מה שהופך את רוב חיי לאתגר אחד גדול וחיפוש אחר תשובה לשאלה איך להתמודד עם זה גם כאשר מדובר בפעילות פשוטה כמו בילוי, שבה אני יוצא מהבית במודה כדי לא להיות קרוב אליה כאשר היא מחליטה ״לתקוף״, כלומר מתחברת שוב לצד החולה.
לפני מספר שנים אדם קרוב מאד שלא מהמשפחה נפטר ממחלה, מה שקרה זמן ממש קצר אחרי שרציתי והחלטתי להתנתק מעולם הרפאים הזה שבו אנשים איבדו כיוון. כל ה״חולים דווקא״... בשנים שהגיעו לאחר מכן הבנתי שברגע של אסון אין לי מפלט, אני המפלט עבור אחרים, אך אין מי שיתמוך בי, כי אימי תיפול עלי שוב היכן שלא אהיה ואקרוס שוב תחתה. כי גם היא מפלט עבור מישהו. הבנתי גם למה חל איסור להתאבל על אדם יותר משבע יום באותה תקופה. הבנתי שגם אסור היה לי לסגת.
אני מחפש דרך להימלט מכל השיגעון הזה ולחיות חיים נורמאלים, מאושרים, אוהבים. בעולם החיים, הרחק מהמוות. אני יודע שאני גם ארגיש אשם, הראשון שארגיש אשם ברגע ש... מישהו. לא משנה כבר מי.
לא רוצה להרגיש אשם, מניח שאני סתם כותב. אני לא מחפש לשנות. אני מבין שעם חצי לא כדאי כי זה לא הכלל, אבל עדיף עם מאשר בלי בכלל. מה לעשות? להתנתק או לא?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025