בזמן שבחורות ובחורים בגיל שלי נהנים ונוסעים לטיולים, אני חושבת איך לעזור לאימא

מנסה לפרנס את אימי למה החיים כל כך קשים?

קצת בכלליות,
אני בת 20, לאחר שירות צבאי
עובדת כרגע במלצרות, עבודה פיזית לא קלה אבל אין ברירה, מתמודדת עם מה שהחיים הציבו לי, זה מה שאלוהים ניתב לי ותודה על כך.

התבגרתי מהר ועבדתי בגיל מאוד צעיר.
מעולם לא הייתה לי תמיכה כלכלית או משענת כספית שאוכל לומר לעצמי שאני לא זקוקה לעבוד, שאבקש מההורים שהם יתנו לי בלי שום בעיה.
אבל זו לא המציאות. כי.... אין.
לא חסר לי דבר ברוך ה', מודה על מה שיש, השגתי דברים בעזרת התמדה, אמונה נחישות וכוח רצון.
היה לי קשה בלימודים ובסוף כן הצלחתי לסיים בגרות מלאה בציונים גבוהים
בזמן הלימודים עבדתי במלצרות כדי לחסוך לרישיון כדי שאהיה עצמאית ואקל על אמא שלי. בזמנו לא היה לי רכב ולא רישיון. אז כן היו כישלונות, וכן היו רגעים בהם רציתי לוותר אבל התאמצתי והייתי נחושה להצליח ובסוף עברתי. יש לי רישיון, הספקתי לפני הגיוס. ואז הגיע יום הגיוס, זו הייתה תקופה משמעותית, הכרתי חברים לחיים שאני עדיין בקשר איתם, חוויתי דברים שלא אחווה במקום אחר, כן היו רגעים של בדידות, בכי, אבל יחד עם זאת צחוק והנאה. ולמרות שהיה קשה, רציתי לוותר באמצע ולצאת המשכתי והנה גם את התקופה הזו סיימתי ואין גאה ממני.
ועכשיו, יצאתי לאזרחות ועדיין עובדת וחוסכת. למה? לא לטיול......
ללימודים. שאוכל להתפרנס טוב, שתהיה לי השכלה, שאמא שלי תהיה גאה בי, שאוכל לעזור לה בבית.
שום דבר לא הגיע לי בקלות.
זה היה מין סוג של פריקה, מצטערת על החפירה פשוט..
אז,
אמא שלי עובדת בניקיון, ההורים שלי גרושים, אני בנתק עם 'זה שהביא אותי לעולם' המון שנים, אני ואמא גרות בשכירות.
לפעמים אני מרגישה שאני הקיר שמחזיק את כל הבית, 
שאם לא אני הכל יתמוטט.. 
אני אפילו מתביישת לומר את התיאור ההוא בשבילו כי הוא לא. פשוט עלוב ומעורר רחמים. כמה שנאה יש לי כלפיו. אני בחרתי לא להיות איתו בקשר. מעולם לא עזר לי, גם כשהיה לי קשה הסתדרתי לבד. ברגעים הכי חשובים שלי בחיים הוא לא נכח. זה פשוט כואב. כואב לי באמת שהוא הפסיד אותי. בבת מצווה שלי הוא לא היה, בגיוס, כשעברתי טסט, כשהשתחררתי.. בשום דבר. מעולם לא הייתה לי דמות אבהית ופשוט מתסכל אבל מה לעשות.....
טוב לי בלעדיו, הפסד שלו. מה אני יגיד לכם.
אני כל הזמן מודאגת מהמצב הכלכלי בבית, אמא שלי בקושי סוגרת את החודש ואני עובדת ללא הפסקה כדי לעזור לה למרות שלא מוכנה.
לגביי מטלות הבית אני עושה הכל, מקיפול כביסה, תלייה, שטיפת בית, שטיפת כלים וכו...
הסיטואציה הזו פשוט מתסכלת.

איך בחורה בת 21 יכולה להתמודד עם הסיטואציה הזו? באמת שאין בי כבר כוחות.. 
בזמן שבחורות ובחורים בגיל שלי נהנים ונוסעים לטיולים.. אני חושבת איך לעזור לאימא שלי? ואיפה להשקיע את הכסף שלי..